החלטה בתיק א 1200/06

בקשה למחיקת סעיפים מהתשובה לתגובה מטעם המשיב - הוא המבקש בבקשה לאישור הגשת תביעתו נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: " הבנק") כתביעה ייצוגית (והוא יכונה להלן:
" המבקש").

1.         עניינה של הבקשה לאישור תביעה ייצוגית הוא בעמלה שהבנק גובה עבור "פקדון מובנה". לטענת המבקש, כאשר לקוח רוכש פקדון כזה, הוא רוכש שני מוצרים פיננסים: קרן מובטחת ותשואה מותנית. לצורך קבלת התשואה המותנית, הלקוח רוכש מהבנק אופציה. עניינה של התביעה הוא בהפרש בין הסכום שהלקוח מפקיד עבור האופציה בבנק, לבין שווייה האמיתי של האופציה (הנגזר מעסקאות שהבנק עורך עם צדדים שלישיים). לטענת המבקש, הבנק לא מגלה ללקוח הפרש זה (המכונה בבקשה "מירווח"), ומסתיר ממנו את העלות האמיתית של המוצר.

2.         הבנק טען בתגובה מטעמו טענות רבות, ובין היתר כי ה"מירווח" אינו יכול להחשב כ"עמלה". לטענת הבנק, גובה המירווח נובע מהשימוש שהבנק בוחר לעשות בכספי הפקדונות שהלקוחות מפקידים, ומעלות עסקת הכיסוי הכוללת שהבנק משיג עבור פקדונות אלה מול צדדים שלישיים. לכן, לטענת הבנק, הוא איננו חייב לגלות ללקוח את גובה המירווח.   

המבקש הגיש תשובה לתגובת הבנק.

3.         בבקשה הנוכחית טוען הבנק כי תשובת המבקש כוללת ברובה טענות ונימוקים עובדתיים ומשפטיים חדשים, אשר אינם נזכרים בכתב התביעה ובבקשת האישור. עוד נטען, כי המבקש צרף חוות דעת מומחה - על אף שלא היה רשאי לעשות כן, וכי חוות הדעת כוללת טענות שנועדו לתמוך בבקשה, ותחשיבים העומדים בסתירה לנתונים שהובאו בבקשה לאישור.

לכן לטענת הבנק יש בתשובה משום הרחבה אסורה של חזית המחלוקת, ויש מקום להורות על מחיקת כל התשובה, או לחילופין יש למחוק הן את סעיפי התשובה המהווים הרחבת חזית והן את חוות הדעת.

4.         המבקש הגיב לבקשת הבנק למחיקת התשובה.

לטענתו, הטיעונים בתשובתו הובאו כתגובה ישירה לטענות הבנק. עוד טען המבקש, כי הוא מסכים כי תינתן לבנק זכות תגובה נוספת, לכל טענה בתשובה, שהבנק סבור כי היא מהווה הרחבת חזית.  

דיון

5.         ככלל, הרשות להגיב לתשובת המשיב נועדה לאפשר למבקש להשיב לטענות, אשר לא ניתן ולא צריך היה לציין אותן מלכתחילה בבקשה המקורית. לכן, אין לכלול בתשובה פרטים ונושאים חדשים, שהיה מקום להעלותם מלכתחילה בבקשה המקורית.

כללים אלה יושמו בדרך של קל וחומר, כאשר מדובר בתובענה ייצוגית, בה התובע הייצוגי צריך להעלות מלכתחילה את מירב הטענות, ולתחום כהלכה את גדר המחלוקת (ר' ת"א (ת"א) 2524/01 קראוס נ' תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ, תקדין מחוזי 2003 (1) 595 ויתר האסמכתאות שהובאו על-ידי הבנק בבקשה דנן).

יחד עם זאת, לאחרונה קבע בית המשפט העליון (כב' השופט א' גרוניס) כי בקביעת סדרי הדין הנוהגים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, צריך לעמוד לנגד עיני בית המשפט ההבדל בין בקשה לאישור תובענה ייצוגית לבין בקשות ביניים אחרות. בקשה לאישור תביעה ייצוגית היא הליך מורכב וחשוב, בו בית-המשפט בוחן שורה ארוכה של שאלות עובדתיות ומשפטיות הנוגעות לתובענה ולאישורה, והוא עשוי להכריע את גורל התובענה הייצוגית (רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז (טרם פורסם; להלן : "ענין פופיק").

מכאן שבבקשה כגון הבקשה שבפני, על בית המשפט להביא בחשבון את חשיבותו של הליך התביעה הייצוגית, את חשיבות הבקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית, ואת העובדה כי חשוב שבית המשפט יוכל לפסוק במכלול הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים במסגרת התביעה.

6.         יתרה מזאת, כאשר בית המשפט שוקל בקשה כגון הבקשה שבפני, אני סבורה כי עליו להציב לנגד עיניו את המטרה של מתן אפשרות לבית המשפט לפתור את הסכסוך האמיתי הקיים בין הצדדים. מטרה זו נזכרת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתייחסת לתיקון כתבי טענות.

ואכן, ישנו קשר בין הבקשה דנן, לבין האפשרות לתקן כתבי טענות. זאת, משום שאם בית המשפט לא יתיר למבקש להעלות טענות כאלה או אחרות במסגרת כתב התשובה, תעמוד בפני המבקש האפשרות לבקש לתקן את כתבי הטענות שלו- התביעה והבקשה לאישור התביעה הייצוגית. בקשה כזו, לו היתה מוגשת - היתה נבחנת בקריטריונים של תקנה 92 והפסיקה על פיה.

7.         במקרה של תיקון כתבי טענות, נוטה בית המשפט בדרך כלל לגישה ליברלית, שתאפשר לו להכריע בשאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים (ר' א' גורן, סוגיות בסדרי דין אזרחי (מהדורה שמינית), בעמ' 140 וכן רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נ"ב (3) 427). 

אני סבורה, לכן, כי העיקרון המנחה העומד מאחורי תקנה 92, צריך להנחות את בית המשפט גם כאשר הוא דן בבקשות כגון הבקשה דנן. עם זאת, על בית המשפט לוודא כמובן שהצד השני לא יינזק כתוצאה משינוי ביריעת המחלוקת או הרחבתה - ככל שקיים שינוי כזה.

8.         כך, כאשר בית המשפט מתיר לתובע לתקן את כתב התביעה שלו, ניתנת לנתבע זכות אוטומטית לתקן את כתב הגנתו. במקרים רבים בתי המשפט אף פוסק הוצאות לחובת התובע, כדי למנוע את הנזק שהתיקון גרם לנתבע. על בית המשפט לשקול שיקולים אלה גם במקרה דנן.

לכן, אני סבורה כי על בית המשפט לברר את השאלה האם הנתונים והטענות המובאים בתשובה - כולם או חלקם - הם נתונים וטענות חדשים, שלא עלו ושהיה על המבקש להעלותם במסגרת הבקשה המקורית שהגיש. אם התשובה לשאלה זו היא בחיוב - יהיה מקום לבדוק האם מן הראוי לאפשר למבקש להעלות טענות חדשות אלה, כדי לאפשר בירור אמיתי ומלא של המחלוקת בין הצדדים.

במסגרת זו תיבחן גם השאלה האם ייגרם נזק לבנק המשיב אם הגשת התשובה תותר למבקש, והאם ניתן למנוע נזק זה באמצעות מתן זכות תשובה נוספת לבנק, או באמצעות פסיקת הוצאות.

            יצוין עוד כי אני סבורה כי על בית המשפט לנקוט גישה מקלה יותר כאשר מדובר בתובע ייצוגי אשר הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית בעלת תשתית עובדתית ומשפטית נאותה, והוא מבקש במסגרת התשובה להרחיב את מסגרת הראיות והאסמכתאות מטעמו - לעומת תובע ייצוגי שהגיש מלכתחילה תביעה לקויה, ונעדרת תשתית, והוא מבקש לתקן את הליקויים הבסיסיים שבה במסגרת התשובה (ר' ענין פופיק, בפסקה 8 לפסק הדין).

יאמר בראשית הדברים, כי מקריאת הבקשה דנן, עולה כי אין מדובר במקרה שבו התובע הגיש בקשה לאישור ללא תשתית ראויה או באופן רשלני. בלא קביעת מסמרות ביחס לבקשה ולתביעה, ניתן לקבוע כי מדובר בבקשה בעלת תשתית עובדתית מפורטת, אשר גובתה באסמכתאות משפטיות ובראיות.

9.         לאור האמור לעיל, להלן ייבחנו טענות הבנק.

עילות חדשות