1. לפני בקשה לתיקון כתב תביעה.
2. המדובר בתביעה בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובעת 1 (להלן: "
התובעת"), ילידת 1946 ולתובע 3 (להלן: "
התובע"), קטין יליד 1990 (התובע 2 נפטר לאחר הגשת כתב התביעה), כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 3.8.1998.
3. ד"ר קוריצקי, מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, העריך כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 81%. ד"ר גרינטל, מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, העריך כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 14.5% ופרופ' קלדרון, בתחום הפה והלסת, העריך כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 2.5%. ד"ר פניג, מומחית רפואית בתחום הפסיכיאטריה, העריכה כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 90% כאשר מתוכם 20% בגין התאונה הנדונה.
כן מונה פרופ' עורי בתחום השיקומי אשר מתייחס בחוו"ד לצרכיה של התובעת.
4. תיקון כתב התביעה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבקשה, כולל תיקון סכום התביעה מעבר ל- 2,500,000 ש"ח וכן העברתו של הליך לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
לטענת ב"כ התובעים, לאור אחוזי הנכות הגבוהים שנקבעו לתובעת, ההגבלה התפקודית שלה הינה בשיעור של 100% וצרכיה מרובים. היא זקוקה לעזרה אישית ועזרה בביצוע עבודות משק הבית וזאת בנוסף לטיפולים רפואיים ומעקב רפואי. פרופ' עורי, מומחה בית המשפט בתחום השיקומי העריך כי התובעת תהיה זקוקה לעזרה בהיקף של 9 שעות ביום אולם נטען כי התובעת תהיה זקוקה לעזרה של שעות רבות יותר. הוצאותיה של התובעת לעתיד, כוללות, לטענת ב"כ, גם עלויות בגין התאמת דיור, הוצאות ניידות וכו'. עוד טוען ב"כ התובעים כי נזקיו של התובע בלבד, מגיעים לכדי סך של למעלה מ 2,500,000 ש"ח.
ב"כ התובעים מעריך את נזקי התובעים בסך של למעלה מתשעה מליון ש"ח.
לטענתו, "
היקף הנזקים הוברר לאחר שהוגש כתב התביעה ולפיכך תביעה זו הוגשה לבית משפט נכבד זה, כאשר עתה ברור כי הנזקים עולים על סמכותו של בית משפט נכבד זה ולפיכך מתבקש בית משפט נכבד זה לאפשר תיקון כתב התביעה תוך התייחסות לסכומים הנ"ל".
ממשיך ב"כ התובעים וטוען, כי "
קודם למינויים של המומחים הרפואיים וקודם לבחינת הנזקים, לא ניתן היה להעריך את הנזקים אשר נגרמו למבקשים ואילו עתה לאחר שניתנו חוות הדעת, ברור כי הנזקים עולים על סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה...
בנסיבות, אין המדובר בטעות, אלא המדובר בנזקים אשר הובררו לאחר שניתנו חוות הדעת ובוודאי כי בנסיבות אלה יש להתיר את התיקון המבוקש".
5. הנתבעות מתנגדות לבקשה.
לשיטתן, "
גובה הצעת ביהמ"ש הנכבד כפי שניתנה על יסוד חישובי הנזק שהוגשו מטעם הצדדים, מלמד כי אין כל מקום להעברת התיק לביהמ"ש המחוזי וכי הסמכות העניינית לדון בתיק זה מסורה אך ורק לבית משפט זה".
6. בתשובה לתגובה, טוען ב"כ התובעים כי הצעת בית המשפט אליה מתייחסות הנתבעות הינה לגבי נזקיה של התובעת בלבד וכי הצעה זו ניתנה בטרם התקבלה חוות דעתה של הגב' אילה שיפמן, בה היא מתייחסת לנזקים ולעלויות השונות ובטרם התקבלה חוו"ד המומחית הפסיכיאטרית ביחס לתובע 3. (בתשובה לתגובה מבקש ב"כ התובעים להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, עקב עומס בת"א).
דיון
7. יצויין כי בית משפט השלום מוסמך לתקן כתב תביעה, כך שהסמכות לדון בתביעה על-פי כתב התביעה המתוקן תהיה לבית משפט המחוזי ובמקביל להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט המחוזי (ראה: רע"א 2992/98,
ספקטור לודמילה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נב(3) 673, 676).
8. בבואו להכריע בשאלת תיקון כתבי טענות על בית המשפט לבחון ראשית האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה כאמור בתקנה 92 לתקנות. שנית, יש לבחון האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.
9. כדי לבדוק באם נתקיים התנאי הראשון הוא התנאי העיקרי, חייב המבקש להראות כי בהגישו את כתב הטענות המקורי, הוא טעה טעות כנה וכי עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. על המבקש להראות
"... מהי הפלוגתא האמיתית שנפלה... שבירורה מצדיק את התיקון" (ע"א 351/61,
זדרייביץ נ' תרום
, פ"ד טז 481, 487; וראה גם: ר"ע 330/85,
אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ
, פ"ד לט(2) 556, 559).
10. השאלות שצריכות להיות שנויות במחלוקת צריכות להיות קשורות לזכות המהותית של נשוא התובענה ואינן צריכות להיות קשורות דווקא לאותן העובדות המולידות ומקיימות את הסעד המשפטי (ע"א 70/62,
אדלר נ' יצחק
, פ"ד 1949, 1952; ע"א 772/79,
עזבון שמרון נ' וסקביץ
, פ"ד לו(4) 78).
11. במקרה שלפנינו הוגשה הבקשה בשלב קדם המשפט, שזהו המועד הנכון לדון בבקשה מעין זו, בהתאם לתקנה 143(1) לתקנות, הקובעת, כי ראוי להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בהקדם ובטרם נסתיימו הליכי קדם המשפט.
12. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה וכן בכתבי הטענות, נראה כי פערי הסכומים בתחשיבים נובעים בעיקר ממחלוקת לעניין עזרת הזולת לתובעת, לעבר ולעתיד.
בתחשיב הנזק מטעם התובעת, נטען כי התובעת זקוקה לעזרה בהיקף של 15 שעות ביממה, ומכאן שההוצאה החודשית הנדרשת הינה בסך של 15,750 ש"ח. עוד נטען כי בחוות דעתו של פרופ' עורי נקבע אמנם כי התובעת זקוקה לעזרה בהיקף של 9 שעות ביממה, קרי פיצוי החודשי בסך של 9,450 ש"ח, ועל כן, טוען ב"כ התובעת כי יש לערוך את החישוב על בסיס מיצוע הסכומים כאמור ועל כן, הפיצוי החודשי בגין ראש נזק זה הינו בסך של 12,600. טוען ב"כ התובעת כי ממועד התאונה חלפו 104 חודשים כאשר בחלקם לא היתה זקוקה התובעת לעזרה שכן היתה מאושפזת ובחלקם ניתנה לה עזרה ע"י הנתבעות. התובעת מעריכה את סכום הפיצוי לעבר בסך של 1,000,000 ש"ח ולעתיד בסך של 2,268,000 ש"ח (לתקופה של 20 שנה).