1. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 3.2.2008, ביקשה באת כוח התובע, כי בית המשפט ימנה שני מומחים רפואיים מטעמו, האחד בתחום השיקום והשני בתחום התעסוקה.
ב"כ הנתבעות התנגד לבקשת באת כוח התובע.
2. התובע, יליד 15.7.1950, הוא נהג אוטובוס במקצועו, ובעלים של חברת הסעות. בתאריך 28.6.2001, בעת שהתובע נהג באוטובוס, בדרך להסעת עובדים, אירעה תאונת דרכים והתובע נפגע.
3. מלבד העובדה, שהתאונה היא "תאונת דרכים", כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, התאונה היא גם "תאונת עבודה" כמשמעות הדבר בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. על כן, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכותו מעבודה.
4. הוועדות הרפואיות אשר בדקו את התובע, קבעו כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 30% בתחום האורטופדיה, וזאת בשל שבר מרוסק בפיקת הברך ברגל שמאל. כמו כן נקבע, כי יש להפעיל בעניינו של התובע את הוראת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. בעקבות הפעלת תקנה 15 לתקנות האמורות, נקבע כי שיעור נכותו של התובע, כתוצאה מהתאונה, הוא 45% לצמיתות.
5. בתביעתו שלפני עותר התובע לכך שהנתבעות תחוייבנה לפצותו עבור נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. לצד תביעתו הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הרפואה השיקומית ובתחום הרפואה התעסוקתית.
התובע טוען בבקשתו, כי בעקבות התאונה אינו יכול לשוב לעבודה בה עבד לפני התאונה, הוא מתקשה בהליכה ומוגבל בניידות. לטענתו, ועדה רפואית שליד משרד הבריאות הכירה בתובע כמוגבל בניידות בשיעור 60% כתוצאה מהתאונה, ולעומת זאת, המוסד לביטוח לאומי, דחה את תביעת התובע לקבל קצבת ניידות, משום שהליקוי ממנו הוא סובל אינו מופיע ברשימת הליקויים המזכים בקצבת ניידות.
התובע מוסיף וטוען בבקשתו, כי מספר חודשים לאחר תאונת הדרכים, מושא תביעתו שלפני, נמצא כי התובע לקה במחלת הסרטן, אשר אף פגעה בכליותיו של התובע. לטענת התובע, לאחר טיפולים כימיים שקיבל והשתלת מח עצם, מחלתו אינה פעילה. ואולם, מאז התאונה, ובעקבות התאונה, כושר השתכרותו של התובע נפגע באופן קשה ועסקו התדרדר מדחי אל דחי. לטענת התובע, מאז התאונה, ובעקבותיה, התובע אינו יכול לשוב לעבוד.
6. את הצורך במינוי המומחים מנמקת באת כוח התובע במחלוקת הקיימת בין הצדדים בשאלה, מה גרם לאובדן כושר עבודתו של התובע. האם פגיעתו בתאונה גרמה לתובע לאבד את כושר עבודתו, כפי שטוען התובע, או שמא המחלה בה לקה התובע היא שגרמה לו לאבד את כושר עבודתו, כפי שטוענות הנתבעות.
לטענת באת כוח התובע, נוכח המחלוקת בין הצדדים, יש צורך במינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית אשר יקבע מה כושר העבודה של התובע, ומה הן ההגבלות שנגרמו לו בתאונה, וכן יש צורך במינוי מומחה בתחום השיקום, על מנת שיקבע את צרכי הניידות של התובע, באשר התובע סובל מבעיית ניידות קשה.
7. ב"כ הנתבעות טוען, כי התעוד הרפואי אינו מלמד על כך שהתובע אינו יכול לשוב לעבודתו, בין כנהג ובין כמנהל חברת ההסעות שבבעלותו. כמו כן טוען ב"כ הנתבעות, כי קביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי היא הקביעה המחייבת לצורך ברור תביעתו של התובע, ואין לתובע זכות לעתור למינוי מומחים רפואיים נוספים.
בכתב טענות משלים שהוגש מטעם בא כוח הנתבעות, טוען ב"כ הנתבעות, כי בנסיבות המיוחדות בהן טוען התובע לצרכים מיוחדים בעניין ניידותו, אין למנות מומחה בתחום הרפואה השיקומית, שכן בפני התובע פתוחה הדרך "בבוא הזמן" להגיש חוות דעת מטעמו לעניין צרכיו השיקומיים. ב"כ הנתבעות מוסיף וטוען, כי בעקבות תצהיר בריאות מעודכן שנמסר על ידי התובע בימים האחרונים, בכוונת ב"כ הנתבעות לאסוף חומר רפואי נוסף, הנוגע למחלת הסרטן בה לקה התובע, ולבקש למנות מומחה בתחום זה , ועל כן אין למנות מומחה רפואי בתחום השיקום כל עוד לא תינתן חוות הדעת הרפואית בנוגע למחלת הסרטן בה לקה התובע.
8. עתה, משהונחו על שולחני טיעוניהם המשלימים של באי כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה.
יש להבחין בין המגבלות שנגרמו לתובע בעקבות התאונה, ובין המגבלות שנגרמו לתובע שלא בעקבות התאונה, אלא בעקבות המחלה שפקדה אותו. בתאונת הדרכים נפגע התובע ברגלו השמאלית, ובעטייה נקבע כי נכותו הרפואית של התובע מגיעה כדי השיעור של 30%. עובר לתאונה עבד התובע כנהג אוטובוס ואף ניהל חברה להסעות, ועל כן, במסגרת המשפט יהיה צורך לבחון עד כמה השפיעה פגיעתו על תפקודו בעיסוקיו אלה.
ככל שהדברים נראים בעיני עתה, גם אם אניח, שלאחר שמיעת הראיות יהיה מקום לקבוע לתובע נכות תפקודית בשיעור שונה מהנכות הרפואית, הנני סבור שעדיין ניתן יהיה, לכאורה, לבחון ולהעריך את נזקיו של התובע - ובכלל זאת את הפסדי השתכרותו ואת הוצאות הניידות הנובעות מפגיעתו - בלא צורך להזקק למומחים בתחומי הרפואה התעסוקתית והרפואה השיקומית.
עם זאת, אם יתברר בשלב מאוחר יותר, שלא ניתן להעריך את נזקיו של התובע בלא לקבל חוות דעת של מומחים בתחומים הנזכרים, אפשר ואשוב לשקול בקשתו של התובע.
9. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את בקשת התובע למינוי מומחים רפואיים בתחומים התעסוקה והשיקום.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב באדר א', תשס"ח (28 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.