החלטה בתיק א' 1637/03

1. נשוא החלטה שלפני הינו ביטול עיקול זמני אשר הוטל לבקשת המבקשת על נכסי המשיבה, על ידי כב' השופטת שיצר ביום 11.6.03 בבש"א 11566/03 שהוגשה כבקשה לעיון חוזר לאחר שנדחתה הבקשה למתן צו עיקול זמני בבש"א 10936/03. המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול, בש"א 12530/03. בדיון ביום 7.7.03 הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה מבלי להודות בכל טענה של צד כלפי משנהו הומר העיקול שהוטל על כלל נכסי המשיבה בעיקול על ציוד שבבעלותה, תוך שנשמרה לה הזכות לחזור בכל עת ולבקש דיון לגופו של עניין לביטול העיקול. במהלך העת הומר העיקול מפעם לפעם בציוד אחר של המשיבה, בסופו של דבר הגישה המשיבה בקשה לקיום דיון בבקשתה לביטול העיקול, בש"א 4103/07 היא הבקשה נשוא החלטתי. המבקשת הגישה תגובה לבקשה והוגשה גם לה גם תשובה. בדיון שהתקיים ביום 9.7.07 הוסכם שלא תהיינה חקירות ובית המשפט ייתן את החלטתו על סמך החומר לפניו וכאמור בדברי ב"כ הצדדים.

2.         תמצית העובדות הדרושות לעניין

2.1        המבקשת הינה חברה העוסקת בהפצת מוצרים בענף המזון והמשיבה מייצרת ומשווקת מוצרי מאפה.

2.2        בין המבקשת מחד לבין חברת בייקר מן (מאפה) בע"מ, שהוקמה על ידי המשיבה, נחתם ביום 10.3.02 הסכם להפצת מוצרים שונים של המשיבה. לימים החליטו הצדדים לשתף פעולה לפיו תשווק המבקשת באופן בלעדי את כל מוצרי המשיבה הידועים בשם "לה גאטו", למעט אילת ללא מגבלת זמן (להלן: " הסכם לה גאטו"). ההסכם לה גאטו בוצע הלכה למעשה ובעקבותיו נוהל בין הצדדים משא ומתן להקמת מערכת הפצה של כלל מוצרי המשיבה באמצעות המבקשת. המשא ומתן הבשיל לכדי הסכם מחייב אשר נחתם ביום 10.12.02 (להלן: "ההסכם"). עיקריו של הסכם הינו הפצת מוצרי המשיבה באמצעות מערך הפצה שיוקם על ידי המבקשת בהתאם לעקרונות הבאים: 

מערך הפצה יכלול 12 קווי חלוקה שימסרו לזכיינים עצמאים אשר יוצעו ע"י המבקשת (להלן: " הזכיינים"). כל זכיין יתקשר במישרין עם המשיבה לפי הסכם זכיינות שצורף כנספח להסכם וזאת יעשה עד ליום 15.4.03. המבקשת תשלם למשיבה סך של 50,000 ש"ח עבור כל קו ובסך הכל 600,000 ש"ח. המשיבה תהיה רשאית שלא לקבל זכיין מוצע בנימוק סביר. במידה ויהיו קווים שלא ימצא להם זכיין המקובל על המשיבה עד ליום 1.6.04 תבצע המבקשת את עבודת ההפצה של אותו קו, מבלי שיוחזר לה הסך 50,000 ש"ח בגין הקו ולאחר מכן תהייה המשיבה רשאית למכור את הקו בעצמה בכפוף לכך שהזכיין לו תמכור את הקו ירכוש את השמאית מהמבקשת.

2.3        בהתאם להסכם מסרה המשיבה למבקשת ביום 13.12.02 את רשימת נקודות המכירה בכל אחד מקווי ההפצה. נמסרו גם נתונים נוספים כגון ממוצע מכירות, ימי חלוקה, עמלות.

2.4        במקביל ביום 13.12.06, פרסמה המבקשת מודעה בעיתונות לאיתור זכיינים פוטנציאליים אשר זכתה לטעמה להיענות רבה. כמו כן הצטיידה המבקשת בשיק ע"ס 600,000 ש"ח לפקודת המשיבה ליום 31.3.03 כקבוע בהסכם.

בשלב זה החלה התדרדרות במערכת היחסים בין הצדדים.

2.5        לעמדת המבקשת החלה המשיבה במסכת של "הקפאת" ביצוע ההסכם מטעמים שאינם תלויים במבקשת אלא בהתקשרות המשיבה עם גורם שלישי, חברת אסם אשר אמורה היה לרכוש את פעילות המשיבה ובאופן שגרם לשינויים מהותיים אצל המשיבה שמנעו ביצוע ההסכם.

עוד לא יבשה הדיו על חתימת ההסכם, הודיעה המשיבה למבקשת במכתב מיום 16.12.02 כי היא: " בוחנת מחדש בימים אלה את כל מערך ההפצה בבנוז'ור... בנסיבות אלו, לא תנקוט שום פעולה ולא תיכנס להוצאה כספית כלשהי בכל הנוגע להפצת מוצרי בונז'ור..." (להלן: " מכתב ההפרה").

בהמשך, ביום 6.4.03 ולאחר שהעסקה עם אסם לא יצאה לפועל, הודיעה המשיבה למבקשת כי יש לחדש את ביצוע ההסכם ובאופן שהפעלת מערך ההפצה יחל מיום 1.6.03. המבקשת, חרף התנהגות המשיבה, נענתה להצעה והודיע כי תעשה הכל להקדים את מימוש מערך ההפצה. בהקשר זה פרסמה המבקשת שוב מודעה לאיתור מציעים פוטנציאליים.

2.6        ביום 26.5.03 הודיעה המשיבה למבקשת במכתב נוסף כי אם עד ליום 1.6.03 לא יושלם איוש כל קווי החלוקה והתחייבות להפעילם סמוך לאחר מכן, תראה המשיבה את עצמה משוחררת מכל התחייבויות כלפי המבקשת.

לטעמה של המבקשת מכתב זה הגדיש את הסאה וגילה את רצונה האמיתי של  המשיבה לא לקיים את ההסכם, שכן אינו מאפשר למבקשת להיערך כדבעי ליישום ההסכם ויש בו הפרה של המוסכם.

3. המבקשת הגישה תביעה, אשר מאז הגשתה תוקנה ובמסגרתה טוענת להפרת ההסכם מצד המשיבה. בכתב התביעה המתוקן עותרת המבקשת לסעד ראשוני של אכיפה דהיינו להקים בידה מערך חלוקה על ידי זכיינים שיוצעו על ידה למשיבה בהתאם למנגנון שבהסכם ובמסגרת הזמנים שנקבעו בו. לחלופין עתרה לחייב את המשיבה בתשלום פיצויי קיום בסך 6,846,603.6 ש"ח כערכו למועד ההפרה. לעמדת המבקשת, פיצויי קיום הנתבעים הם הרווח הפוטנציאלי שנמנע ממנה המבטא את ההפרש בין המחיר בו הייתה מוכרת את כל אחד מקווי החלוקה לזכיינים בניכוי הסכום ששילמה לנתבעת וכן העלויות שהיו כרוכות באיתור הזכיינים. יאמר כי בסעיף 39 לכתב התביעה המתוקן מבהירה המבקשת שהמחיר בו היה נמכר כל קו חלוקה לזכיינים הינו בהתאם לשווי השוק של קווי חלוקה דומים של מוצרי מזון במדינה, כאשר לטעמה מקובל לתמחר שווי של קו חלוקה לפי הכפלת עמלה חודשית אותה מקבל זכיין במספר חודשי עבודה שלאחריהם אמור קו החלוקה להפוך לרווחי. בהתאם לכך, פירטה המבקשת בסעיף 39 לכתב התביעה תוך ציון טבלה ובה מופיעים מספר חודשי עמלה אל מול סכום העמלה החודשית בגין כל קו חלוקה ובאופן שסך כל העמלות לצורך חישוב הכנסתה מהעסקה הינו כ- 7.4 מיליון ש"ח. מסכום זה יש להפחית את שיש עליה לשלם למשיבה בסך 0.6 מיליון ש"ח וכן את עלויות איתור הזכיינים בסך של כ- 10,000 ש"ח.

4. המשיבה רואה את מהות העסקה שנרקמה בין הצדדים בשונה מהמבקשת שכן לדידה מדובר בעסקת תווך ולא מכירת קווי חלוקה לזכיינים. זאת ועוד, לשיטת המשיבה, לא עלה בידי המבקשת לאתר מפיצים שיתקשרו עימה ברכישת קווי החלוקה ולכל היותר אותרו שלושה מועמדים, כאשר שניים מביניהם הינם בניו של מר מיזן שהינו בעל השליטה במבקשת. המשיבה טוענת כי לא היה מקום לאפשר למבקשת אורכה לצורך איתור זכיינים, בין היתר מחמת ששירותי החלוקה שלה עמדו להסתיים ולכן היה עליה למצוא תחליף מיידי והמבקשת מחמת אוזלת ידה לא הצליחה לעמוד במטלה. לעמדת המשיבה לא התקיימו התנאים הדרושים על פי תקנות סדר הדין, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), להורות על מתן צו עיקול, הן מאחר ולא הובאו ראיות מהימנות להפרה ובמיוחד לפיצוים הנטענים. מוסיפה המשיבה וטוענת כי אין בבקשה משום חשש להכבדה.

דיון

5. בפתח הדברים אתייחס לטענת ב"כ המבקשת לפיה יש לבחון את הבקשה במשקפי  תקנה 368 לתקנות שעניינה "עיון חוזר" המציבה על המבקשת נטל בנוסף למתחייב מבקשה רגילה לביטול עיקול. לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ המבקשת לעניין זה, לא ראיתי לקבלן. בהסכם הדיוני שבין הצדדים מיום 7.7.03, לו ניתן תוקף של החלטה נקבע מפורשות בסעיף 7 ששמורה הזכות למשיבה לחזור בכל עת ולבקש דיון לגופו של עניין בבקשה לביטול העיקול, שכן דיון כאמור לא התקיים. המשיבה לא ויתרה על זכותה לקיים דיון עניני ולכן לא ניתן לראות בבקשה שלפני משום עיון מחדש בהחלטה שיפוטית לפי הוראת תקנה 368,שכן אין עסקינן בבקשה שכבר ניתנה בה החלטה לגופה ומבקשים לשנותה מבחינת עיון מחדש.

6.     התנאים למתן צו עיקול זמני

תקנות 362 ו- 374 לתקנות מסמיכות את בית המשפט להורות על עיקול זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכי קיים חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

הלכה היא כי עיקול זמני אינו ניתן על "דרך השגרה" (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ תק-על95(3) 786,787) וכי: