החלטה בשאלת סמכותו של מיופה הכוח ע"פ ייפוי כוח מתמשך לנהל הליך משפטי בשם הממנה

התביעה שבכותרת עניינה בצו מניעה האוסר על הנתבע, מר ג' א', ללון בבית התובעת או ביחידת הדיור הסמוכה לביתה, הגב' א' א' – אימו, אשה כבת 81 שנים בעת מתן החלטה זו.

התביעה הוגשה באמצעות בנה הנוסף של התובעת, מר נ' א' - אחיו של הנתבע, מכוח ייפוי כח מתמשך, עליו חתמה התובעת, לטובתו, שנכנס לתוקף ביום 31.10.2022.

בפניי שאלת סמכותו של מר נ' א', להגיש את התביעה בשם אימו, מכוח ייפוי כוח מתמשך.

לשם הנוחות מר נ' א' יקרא בהחלטה זו "התובע" ואילו מר ג' א' יקרא "הנתבע", כאשר התובעת, אימם של הצדדים, תיקרא "האם".

רקע משפטי בתמצית:

ההליכים בין התובע לנתבע החלו בהליך ה"ט 46227-11-22 (להלן: "ההליך הקשור"), בו עתר התובע להרחיק את הנתבע, בטענות של מעשה אלימות כנגדו. במסגרת העתירות עתר התובע להרחיק את הנתבע גם מבית האם, נוכח היותו מיופה כוחה, הדואג לה, בין היתר בביתה, בטענה שאם הנתבע יתקרב לבית האם ו/או ישהה בו, תימנע ממנו האפשרות לדאוג לה.

הנתבע הכחיש את כל הטענות לאלימות והתנגד למתן צו האוסר עליו להגיע לבית האם, ואף עמד על כך שהאם רוצה את קרבתו, מבקשת שיגור ביחידת הדיור הסמוכה לביתה, תוך שמבהירה רצונה זה במפורש.

יחד עם זאת הגיעו התובע והנתבע להסכמות, שניתן להן תוקף של החלטה, לפיהן תמונה לאם אפוט' לדין, אשר תגיש עמדה בשמה לגבי המחלוקת בין האחים בראי טובתה, תוך בחינת מצבה להביע רצון חופשי, ועד להחלטה אחרת, הצו שניתן במעמד צד אחד, האוסר על הנתבע להתקרב לבית האם, יעמוד בתוקפו.

בדיון נוסף שהתקיים בתיק הקשור, לאחר שהוגשה עמדת האפוט' לדין, הגיעו התובע והנתבע להסכמות נוספות, שניתן להן תוקף של החלטה, בקשר לזמנים בהם יהיה רשאי הנתבע להגיע לבית האם, ללא נוכחות התובע. זמנים אלה לא כללו אפשרות לינה של הנתבע בבית האם.