החלטה בעניין: ערר 20/21 - דיר צאן

החלטה

1. ביום 15.3.2021 הוגש לוועדת המשנה לעררים הערר שבנדון. הערר הוגש על החלטת המשיבה, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז חיפה (להלן: "הוועדה המחוזית"), מיום 10.2.2021, לדחות את בקשת העורר למתן היתר בנייה להקמת דיר צאן ואורוות סוסים במקרקעין הידועים כגוש 20365, חלקה 65, באום אל פחם (בקשה מס' 13/35/316 להלן: "הבקשה להיתר").
2. המקרקעין הם "אזור חקלאי" לפי תכנית ג/400, החלה בשטח. המקרקעין כלולים בתחום השיפוט של עיריית אום אל פחם ובמרחב התכנון המקומי של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עירון.
3. הבקשה להיתר נדונה בוועדה המחוזית לאור הוראת סעיף ב' לחלק ו' בתכנית ג/400, הקובע כי באזור חקלאי תותר הקמת משקים לגידול בעלי חיים על שטח מינימלי של 5 דונם, באישור הוועדה המחוזית.
4. בערר צוין כי הוא מוגש בהתאם לסעיף 12 (ה) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), הקובע:

"בכל מקום שקיימת לפי חוק זה זכות ערר על החלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית, למעט ערר על החלטה בעניין תכנית כאמור בסעיף קטן (ד), וההחלטה ניתנה על ידי הוועדה המחוזית או רשות הרישוי המחוזית מכוח סמכותן לפי סעיף זה, יוגש הערר לוועדת המשנה של המועצה הארצית שהוקמה לפי סעיף 6(ג)".

5. ביום 22.3.2021 ניתנה החלטת יו"ר הוועדה, כדלקמן:

"החלטה מקדמית בערר 20/21 מחאמיד אברהים פאוזי

• הוועדה המחוזית מתבקשת להתייחס לשאלת זכות הערר על החלטתה, ולסמכותה של ועדת המשנה לעררים לדון בערר. זאת, בין היתר, על בסיס הוראות תכנית ג/400 והוראות סעיפים 12(ה) ו-6(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. כמו כן תתייחס הוועדה המחוזית לשאלה אם החלטת ועדת המשנה לעררים בערר 52/18 (המצ"ב) נכונה גם לנסיבות המקרה שלפנינו.
• ההתייחסות מטעם הוועדה המחוזית תוגש עד ליום 6.4.2021.
• לאחר קבלת התייחסות הוועדה המחוזית, יגיש העורר את תשובתו, וזאת עד ליום 13.4.2021".

6. הוועדה המחוזית טוענת כי אין חולק כי השטח מושא הערר אינו "שטח גלילי", כלומר שטח שאינו מצוי במרחב תכנון מקומי או מיוחד, אלא שטח הכלול במרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עירון, וכך אף צוין בכתב הערר. הוועדה המחוזית טוענת כי בנסיבות אלה, לא קמה לעורר הזכות להגיש ערר מכוח סעיף 12(ה) לחוק, המקנה זכות כאמור רק כאשר מדובר בבקשה החלה ב"שטח גלילי".
7. הוועדה המחוזית טוענת כי הבקשה להיתר הועברה אליה בשל הוראות תכנית ג/400. הוועדה המחוזית טוענת כי עמדתה, לפיה אין זכות ערר על החלטת הוועדה המחוזית שניתנה מכוחה של תכנית, ולפיה לסעיף 12(ה) לחוק אין רלוונטיות למקרה, התקבלה במסגרת ההחלטה בערר 52/18 אלבוראק קופי בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז חיפה (14.1.2019, פורסם בנבו).
8. מטעמים אלה, טוענת הוועדה המחוזית כי יש לדחות את הערר על הסף.
9. העורר לא השיב להתייחסות הוועדה המחוזית, חרף תזכורות חוזרות ונשנות, וביקש כי תינתן החלטה.
10. דין הערר להידחות על הסף, מחוסר סמכות.
11. כפני שנקבע בהחלטה בערר 52/18 הנ"ל, זכות הערר קיימת מקום שנקבעה בחוק במפורש, וסמכויות ועדת המשנה לעררים הוקנו לה ביחס לעררים אלה (עררים שהוגשו לפי סעיף 110 לחוק (על החלטת ועדה מחוזית בדבר אישור תכנית או דחייתה), לפי סעיף 12(ה) לחוק (על החלטת הוועדה המחוזית או רשות הרישוי המחוזית בשטח במחוז שאיננו מרחב תכנון מקומי או מרחב תכנון מיוחד – "שטח גלילי") ולפי סעיף 8 לתוספת השנייה לחוק (על החלטת הוועדה לשמירת הסביבה החופית (הוולחוף) לפי סעיפים 4 או 5 לתוספת השנייה לחוק)). בענייננו, החלטת הוועדה המחוזית ניתנה מכוח סמכותה לפי תכנית ג/400, והחוק לא קבע זכות ערר עליה.
12. אין הדבר שונה מתכניות אחרות, שבהוראותיהן נקבע כי דרוש, בנוסף להליך ה"רגיל", גם אישורו של מוסד תכנוני הגבוה מהן בהיררכיה התכנונית, כגון, הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (הוולנת"ע) שאישורה נדרש לצורך הקלה מתכניות מתאר ארציות ומחוזיות, ועל החלטתה אין זכות ערר. זאת, להבדיל מזכות ערר שנקבעה במפורש בחוק על החלטות הוולחוף והוולקחש"פ.