החלטה בעניין נאשם שהפר תנאי ערובה ואיזוק אלקטרוני

בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת עמיתי, כב' השופט ר. שפירא, לשחרר את המשיב בערובה, בעוון הפרות של תנאי השחרור בערובה.

המשיב מואשם בעבירות חמורות של איומים, נהיגה בזמן פסילה, ירי באזור מגורים, עבירות בנשק וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. (חלק מן העבירות חזרו על עצמן מספר פעמים).

בשל עברו הפלילי וחומרת העבירות אין תימה שעמיתי, כב' השופט ר. שפירא, התלבט בטרם שחרר את המשיב, ביום 2.3.09, למעצר בית מלא בנהריה, בפיקוח אנושי ואלקטרוני.

זאת, כדי להרחיקו ממקום מגוריו, כפר עראמשה, שם ביצע - לכאורה - את עבירותיו נגד המתלוננים, על רקע רומנטי.

ביום 9.6.09 הקל עמיתי בתנאי מעצר הבית המלא ואיפשר למשיב לצאת ממנו לצורכי סידורים, בין השעות 16:00 ל- 18:00 ובליווי מפקח.

והנה, לא נקפו הימים, ועל פי דו"חות של חברת האיזוק האלקטרוני הפר המשיב את תנאי השחרור בשלוש הזדמנויות שונות, כמפורט בבקשה אשר בפני:

א.         ביום 15/6/09 יצא המשיב את מקום מעצר הבית בשעה 15:30 וחזר לאחר השעה 18:00.

ב.         ביום 3/7/09 יצא המשיב את מקום מעצר הבית בשעה 15:26.

ג.          ביום 13/7/09 יצא המשיב את מעצר הבית במועד אך חזר באיחור של 13 דקות. (ראה הודעת המבקשת מיום 24/7/09, אליה צורפה "שאילתת נתוני המפוקח").

על פי הטענה, הגדיל במועד זה המשיב עשות כיוון שעל פי דברי המתלונן באישום השני, טעאן ג'ומעה שמו, בהודעתו, הוא ראה את המשיב יורד מרכב סקודה בכפר עראמשה, ביום 13/7/09, סמוך לשעה 17:45.

כזכור, עראמשה הינו המקום בו - לכאורה - ביצע המשיב את העבירות החמורות המיוחסות לו, ובמיוחד ממקום זה, מקום מגורי המתלוננים, הורחק.

אולם, ראוי להדגיש כי מהודעת המתלונן הנ"ל הוא ראה את המשיב יורד מרכב סקודה כשהמשיב חובש כובע קסקט שחור ממרחק של 60 מטרים. לא מצאתי בתיק החקירה כי נעשו בדיקה או שחזור בדבר יכולתו של המתלונן לראות ולהבחין ממרחק של 60 מטרים בתווי פנים והמשיב הכחיש כל קשר למכונית סקודה. (והרי, אין "לחשוד" במתלונן כי נמנה הוא בין "מוקיריו" של המשיב).

אף נסיון לאכן את מכשיר הטלפון הסלולארי של המשיב לא נעשה ולא נחקר הוא בדבר החזקת מכשיר כזה והאם נוהג הוא להחזיקו עמו בעת שיוצא ממעצר הבית ל"חלון" היציאה שהותר לו.

המשיב טען כי ביום 13/7/09 היה בבית חולים בנהריה אולם, ממזכרו של השוטר יורם בן אלי, מיום 19/7/09, מסתבר שהמשיב שהה בבית החולים ביום 12/7/09 ולא 13/7/09.

ב"כ המבקשת ביקשה להחזיר את המשיב למעצר מאחורי סורג ובריח הואיל ולטענתה "מותח" הוא את גבולות היציאה ובמיוחד, הוכיח בהתנהגותו את חוסר האפשרות ליתן בו אמון בהגיעו לעראמשה, מקום מגורי המתלוננים והוסיפה שבעבר, "הוזהר" על ידי בית המשפט כאשר לא הגיע לדיון במשפטו והמציא תעודה רפואית שאינה מיועדת למוסדות משפטיים.

עוד טענה ב"כ המבקשת כי, בתום דיון במשפטו מיום 7/7/09, ביציאתו מן האולם, השמיע המשיב דברי איום כלפי אחד המתלוננים, דבר שנמסר לה מפי הפרקליטה שהופיעה באותו דיון ובשל כך, נפתח תיק חקירה - בהעדר ראיות לנושא זה, לא אתייחס אליו.

ב"כ המשיב, אמנם הסכים כי קיימות ראיות לכאורה בדבר ההפרות מיום 15/6/09 ו- 3/7/09, אך טען כי מדובר בהפרות חמורות פחות, לגביהן כלל לא התבקש המעצר, אשר נתבקש רק לאחר ההפרה המרכזית מיום 13/7/09, בה המשיב הגיע לפי הטענה לעראמשה.

הפרה זו מבוססת, לטענתו, רק על דברי אחד המתלוננים ולדעתו, אין לסמוך על הודעה זו.

לפיכך, הציע ב"כ המשיב - במקום קבלת בקשת המבקשת לעצור את מרשו עד לתום ההליכים - לבטל את חלון היציאות שהוענק למרשו ולחלט חלק מסכום הערבות, אשר יושלם מחדש כדי להגיע לאותו סכום הקיים כעת (25,00 ש"ח), תוך התחשבות בכך שהמשיב לא עובד ומי שיצטרך להשלים את הערבות הינה אחותו.