החלטה בעניין מעצרו של מואשם בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת

המשיב הואשם בבימ"ש קמא בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת ובעבירה נוספת של נוכחות באסיפה של התאחדות כאמור. בימ"ש קמא החליט על מעצרו עד תום ההליכים, וערר התביעה על ההחלטה נדחה בהחלטת בימ"ש זה בע"מ 1419/08 מיום 10/02/08. בהחלטה אחרת קודמת של בימ"ש זה בע"מ 1192/08 מיום 23/01/08, שוחרר חברו של המשיב באותה אוסרה, נור שמו, לאחר שהתקבל ערר על החלטת בימ"ש קמא בעניינו. האבחנה בין השניים ברורה, והיא נאמרה במפורש בהחלטה הקודמת, אשר בה ציין כב' השופט חניאל כי חרף ההלכה אודות קיומה של עילת מסוכנות, מדובר במי שהשלים זה עתה את שנתו ה-16, ופעילותו באותה התאחדות הייתה קצרה "ולא הגיעה לכלל ממש" כלשון ההחלטה. כל זאת, בשונה מהמשיב, אשר בעת הגשת כתב האישום היה מעל גיל 18.

אחר הדברים האלה, ביום 03/03/08, נדון עניינו של שותף שלישי, כאמל, בע"מ 1678/08, אשר הוחלט על מעצרו בבימ"ש קמא, והתביעה הודיעה כי נוכח העובדה שאף הוא קטין, ובשים לב להחלטה בעניינו של נור, הוא מסכימה לקבלת הערר ולשחרורו של כאמל באותם תנאים. נוכח עמדת התביעה, התקבל הערר. בעקבות זאת, עתר הסנגור לעיון חוזר בטענה של נסיבות חדשות נוכח ההחלטות החדשות של ערכאת הערעור. בימ"ש קמא קיבל את טענת הסנגור, וציין בהחלטתו כי כולם קטינים מאותה משפחה, וכי דודו של המשיב, אביו של נור, "הדגיש כי המקרים זהים ויש לתת עליהם גזרה שווה" כלשון ההחלטה. נוכח האמור, הורה בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב בערובה כספית, ואף דחה את בקשת התביעה לעיכוב ביצוע החלטתו, בכדי לאפשר לתביעה לערור עליה.

מכאן ערר התביעה אשר טוענת כי טעה בימ"ש קמא כאשר ראה להשוות את עניינו של המשיב שהינו בגיר, לעניינם של שני שותפיו הקטינים. התביעה מוסיפה עוד כי טעה בימ"ש קמא גם בכך שלא הורה על עיכוב ביצוע החלטתו. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

כאמור, העילה לעיון חוזר שהתקבלה ע"י בימ"ש קמא, היא העילה של שינוי נסיבות. דא עקא, ההחלטה הראשונה בפרשה בעניינו של נור, התקבלה בבימ"ש זה ביום 23/01/08, היינו עוד בטרם נדון עניינו של המשיב בבימ"ש זה. עיון בפרוטוקול אף מגלה כי הסנגור הזכיר את עניינו של נור בטיעוניו. לכן, משהחליט בימ"ש זה לדחות את הערר של המשיב, משמע כי לא קיבל את טענת הסנגור כי יש להשוות את עניינו של המשיב לדינו של נור. ואכן, ההלכה היא שבעבירות שיוחסו למשיב, קמה עילה של מסוכנות שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים, והלכה עקרונית זו אף נזכרה בהחלטת ביהמ"ש בעניינו של נור. אלא שבאותה החלטה ראה ביהמ"ש לסטות מההלכה מטעמים מיוחדים שפירט, ובעיקר בשל גילו הצעיר של נור. התביעה בהגינותה, ובשים לב לקיומן של נסיבות דומות בעניינו של כאמל, סברה כי יש מקום להשוואה בין כאמל ובין נור, ולכן הסכימה לקבלת הערר בעניינו. גילו הבוגר יותר של המשיב, אשר מבוגר מנור בלמעלה מ-13 חודשים, מהווה נסיבה בולטת וברורה להבחנה בינו ובין שותפיו הקטינים, ועובדה זו הייתה ידועה בעת שניתנה ההחלטה בעניינו של המשיב.

בנסיבות אלה, קביעתו של בימ"ש קמא כאילו נוצרה נסיבה חדשה בהחלטה בעניינו של כאמל, חסרת כל בסיס, שהרי החלטה זו נסמכת על החלטה קודמת בעניינו של נור, שכאמור ניתנה בטרם ההחלטה בעניינו של המשיב, והייתה ידועה בעת מתן ההחלטה. התוצאה הייתה כי הדיון בפני השופט הנכבד קמא הפך למעשה למעין ערר על החלטתו של בית משפט זה, ובימ"ש קמא נטל לעצמו סמכות לא לו לשנות את החלטתו של בימ"ש זה. בכך נפלה טעות חמורה בהחלטתו של בימ"ש קמא.  השופט קמא טעה גם בעובדות, כאשר ציין שכולם קטינים, והתעלם מפער הגילאים שבין המשיב שהינו בגיר ובין שני שותפיו, פער שגרם בסופו של דבר להבדל בתוצאת הדיון ביניהם. לא אמנע מלציין כי תמוהה בעיני גם הסתמכותו של בימ"ש קמא על דברי דודו של המשיב, בקביעתו כי קיימת זהות בין המשיב ובין שותפיו.

נוכח האמור, משלא מצאתי כי נתקיימו בעניינו של המשיב נסיבות חדשות שיש בהן כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה הקודמת של בימ"ש זה על מעצרו של המשיב, אין מנוס מקבלת ערר התביעה. החלטת בימ"ש קמא מתבטלת אפוא, ונותרת על כנה ההחלטה של בימ"ש זה בתיק ע"מ 1419/08 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

טרם סיום, אבקש להעיר שוב את שכבר הערתי בהחלטות קודמות, כי ככלל על בימ"ש קמא להורות על עיכוב ביצוע בכדי לאפשר לערכאת הערעור להעביר את החלטתו בשבט ביקורתה. כך נפסק הלכה למעשה בשורה ארוכה של החלטות בבית המשפט העליון, כמו למשל בעניין אלפרון, שם ציינה כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) כי "...העובדה שבית משפט קמא סובר כי ראוי לשחרר נאשם ממעצר, החלטה היא הנתונה לערר, ונכון וראוי הוא כי בית משפט קמא ייתן הזדמנות לבית משפט שלערעור להידרש לערר המדינה בלא שייווצר סיכון אך בשל שחרורו של נאשם ממעצר עד לשמיעת הערר..." (בש"פ 11271/03   מדינת ישראל נ' יעקב אלפרון, פ"ד נח(2), 406 ,עמ' 417-418), וטעה בימ"ש קמא כשלא נהג כך.

ניתנה היום, 27 במרץ 2008, כ' באדר ב' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

                                                                  נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: