החלטה בעניין בקשה להורות על ביטול הודעת איסור שימוש ברכב של המבקש

בפניי בקשה להורות על ביטול הודעת איסור שימוש, שניתנה למשך 30 ימים ע"י קצין משטרה.

לפי המיוחס, נהג ברכב הנהג כאשר הוא איננו מורשה לנהיגה ברכב מסוג זה.

הבקשה הוגשה בתחילה לפני כב' השופט א.אחטר, ולאחר מכן נמחקה לנוכח העדר אישור אחסנה וכן תצהיר.

הבקשה הוגשה מחדש בליווי אישור אחסנה, והדיון נקבע לפניי היום. המבקש ביקש שהות על מנת לצרף תצהיר לתיק בית המשפט, וניתנה לו שהות.

התקיים דיון לגופו של עניין, ובית המשפט שמע את טיעוני הצדדים.

עיינתי בחומר החקירה, ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה המספקות לשלב זה.

המבקש טוען, בתמצית, כי שאל את הנהג האם הוא בעל רישיון מתאים, ונענה לחיוב.

סעיף 57ב(ב)(2) מציין כי על בעלים של רכב לעשות כל שלאל ידו על מנת למנוע ביצוע עבירות ברכבו. מעיון בתיק, ממשמע דברי המבקש בפניי באופן בלתי אמצעי וכן ממקרא התצהיר עולה כי לאורך כל הדרך טוען המבקש כי שאל את הנהג לקיומו של רישיון נהיגה מתאים ונענה  לחיוב.

בדוח מצוין: "חשבתי שיש לו רישיון...". בתצהיר מצוין: "ששאלתי מי שנהג ברכב אם הוא מחזיק ברישיון, הנהג ענה בחיוב ועל כן נתתי לו לנהוג ברכב הנ"ל". גם בשימוע שנערך ובו נכח המבקש, טען בפני קצין המשטרה: "לא ידעתי שאסור לו לנהוג".