החלטה בנוגע לבקשה להגיש חוות דעת מומחה

בפניי בקשה מטעם המערערים לאפשר להם להגיש חוות דעת מומחה מטעמם להוכחת שווי המוניטין שהעמיד, לטענתם, מערער מס' 1 (להלן: "היחיד") לרשות מערערת מס' 2 (להלן: "החברה").

בקצירת האומר, בערעורים אלו עולות טענות שונות ובראשן טענת המשיב, כי שינוי פעילות החברה לתחום רפואת השיניים, תוך העברת פעילות היחיד לתוכה, הינה עסקה מלאכותית, ולכן אין לאפשר קיזוז ההפסדים הצבורים בחברה כנגד רווחיו של היחיד מפעילות רפואת שיניים.

טענות הצדדים בתמצית

המערערים טוענים כי לא ניתן לחסום את דרכם להוכחת שווי המוניטין, ואין הצדקה למנוע מהם את הגשת חוות הדעת. לשיטתם, אם וככל שתהיה למשיב טענה כנגד חוות הדעת, לאחר הגשתה, הוא יהיה רשאי להגיש בקשה להוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט, לנמק את טענותיו בנדון ולשאת בנטל ההוכחה המוטל עליו לצורך כך.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, הן בשל העדר תצהיר התומך בה (כדרישת תקנה 241  לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והן לגופה. לשיטת המשיב, טענת השכרת המוניטין, בשלה מבקשים המערערים רשות להגשת חוות דעת מומחה, היא טענה חדשה שהעלאתה בשלב זה של הדיון מהווה הרחבת חזית אסורה. טענה זו לא הועלתה על ידי

המערערים בשלב ההשגה שכן במסגרתה הועלתה טענה של "מכר מוניטין" ולא של "השכרת מוניטין"; יתירה מכך, במסגרת הגשת תצהירי עדות ראשית (בערעור קודם, שבינתיים נמחק), המערערים לא העלו טענה בדבר מוניטין כלל, לא לעניין מכירתו ולא לעניין השכרתו;  לאור זאת, יש לדחות את בקשת המערערים להגשת חוות דעת מומחה בסוגית המוניטין.

הכרעה

1. צודקים המערערים בטענתם כי, לבעל דין זכות מוקנית להגשת ראיות מטעמו בהליך משפטי להוכחת טענותיו במשפט, ובכלל זה הגשת חוות דעת מומחה להוכחת שווי המוניטין, ואין הוא נזקק להסכמת המשיב להגשת ראיות. ככל שלמשיב יש טענה כנגד ראיה מסוימת, הוא רשאי להגיש בקשה להוצאת הראיה מתיק בית המשפט תוך שהוא נושא בנטל ההוכחה להצדקת בקשתו.
2. השאלה העולה היא, האם בנסיבות שבפניי, הוכיח המשיב את טענתו, שאין לאפשר הגשת חוות דעת מומחה מטעם המערערים לאור קיומה של הרחבת חזית אסורה.
3. בתחילת הדרך, הוגש ערעור מטעם היחיד לשנת 2006 (ע"מ 52108-01-11) וכן הוגש ערעור על ידי החברה לשנים 2006-2008 (ע"מ 8453-01-15), ששמיעתם אוחדה. בערעורים אלו התקיימו ישיבות קדם משפט (בפני מותב אחר) והוגשו תצהירי עדות רשאית מטעם הצדדים לקראת שמיעת המשפט.

דא עקא, לאור מחלת המערער ובהתאם לבקשתו, הערעורים שהוגשו נמחקו, לפי החלטת בית המשפט מתאריך 26.4.2015 (כב' השופטת אגמון), תוך מתן רשות למערערים להגישם מחדש, בתוך שנה, ובאופן שהמשך המשפט יהיה מהמקום בו הופסק.

4. עיון בתצהירי עדות רשאית מטעם המערערים מלמד כי לא הועלתה על ידם, באותו שלב, טענה בדבר העמדת מוניטין מהיחיד לחברה, לא בדרך של מכירת המוניטין ולא בדרך של השכרתו.
5. בשלב הבא, הוגש ערעור חדש מטעם היחיד לשנת 2006 (ע"מ 2497-05-16), ערעור זה הוגש תחת הערעור שנמחק (ע"מ 52108-01-11) וכן הוגש ערעור חדש מטעם החברה לשנים 2006-2008 (ע"מ 2747-05-16), ערעור זה הוגש תחת הערעור שנמחק (ע"מ 8453-01-15).

6. בערעורים החדשים, המערערים התייחסו לראשונה לטענות בדבר העמדת המוניטין האישי של המערער לטובת החברה. לדוגמה, בסעיפים 90-93 לנימוקי הערעור ב-ע"מ 2497-05-16 (ערעור היחיד לשנת 2006) וכן בסעיפים 115-116 לנימוקי הערעור ב- ע"מ 2474-05-16 (ערעור החברה לשנים 2006-2008).

המערערים טענו, כי, בתחילה, סבר היחיד שיוכל לבצע מכירה של מוניטין אישי, ואכן נקשר עם החברה בהסכם לפיו הוא מוכר לה את המוניטין האישי שלו. ברם, לאור ההלכות המשפטיות שנקבעו בסוגיה, לפיהן לא ניתן להוציא לפועל עסקה של מכר מוניטין אישי, שינו היחיד והחברה את ההתקשרות ביניהם באופן שהחליטו לבצע עסקה של השכרת המוניטין, חלף מכירתו.

כלומר, בערעורים החדשים העלו המערערים, לראשונה, את טענת המוניטין וכן העלו לראשונה, במסגרתה, את הטענה כי המוניטין לא נמכרו למערערת אלא הושכרו לה.