החלטה בדבר תוקף הסכם פקטורינג כלפי נאמן בהקפאת הליכים

הקדמה :

לפני בקשה למתן הוראות, במסגרתה עותר הנאמן לניהול חברת רושרוש מ.פ. בניין ופיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) (להלן: "החברה"), לקבוע כי המחאת הזכות לה טוענת המשיבה, הפניקס פלטינום בע"מ (להלן: "המשיבה"), ביחס לכספים בסך של 688,000 ש"ח, מכוח הסכם פקטורינג מיום 28/5/07 (להלן: "הסכם הפקטורינג") שנחתם בינה לבין החברה, איננה תקפה כלפי הנאמן, ואין להעביר כספים, מכוח הסכם הפקטורינג ומכוח אותה המחאת זכות, לידי המשיבה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת :

ביום 28/5/07 נחתם בין החברה לבין המשיבה הסכם פקטורינג, שעיקריו יפורטו בהמשך.

ביום 14/2/08 העמידה המשיבה לטובת החברה מימון בסך של 688,000 ש"ח, לאחר שביום 11/2/08 הביע בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") את הסכמתו להחרגת סכום זה מהמחאת הזכות על דרך השיעבוד שיצרה החברה לטובת הבנק על כל הכספים שיגיעו לה ממשרד הביטחון.

ביום 5/3/08 הורה בית המשפט על מתן צו הקפאת הליכים לחברה ועל מינויו של רואה חשבון רענן רוזנטל לתפקיד נאמן החברה במהלך תקופת הקפאת ההליכים.

­ביום 8/4/08 פנה ב"כ המשיבה במכתב לב"כ הנאמן, במסגרתו ביקש כי הנאמן יחריג את הכספים המגיעים למשיבה, לטענתה, ממסת הנכסים של החברה, וכן יעביר את הכספים לידי המשיבה.

אי לכך פנה הנאמן בבקשה דנא למתן הוראות, ובבקשה זו עלי לדון ולהכריע כעת.

טענות הנאמן :

הנאמן טוען כי בנסיבות המקרה דנא, להמחאת הזכות לה טוענת המשיבה אין כל תוקף כלפיו וכלפי כלל נושי החברה (למעט הבנק שהחריג את הסכום המגיע למשיבה על פי המחאת הזכות מהשיעבוד שנוצר לטובתו), וזאת מהטעם שהמחאת הזכות לא נרשמה כדין ברשם החברות.

לטענת הנאמן, מעיון בהסכם הפקטורינג, שהינו "הסכם מסגרת", וכן מעיון בנספחים להסכם הפקטורינג, אשר היו אמורים ליצור את הספציפיות הנדרשת מהמחאת הזכות, עולה כי לא נזכרת בשום מקום כל המחאת זכות למשרד הביטחון, והנספחים להסכם הפקטורינג אף אינם חתומים כנדרש, ובנסיבות אלה לא קיימת המחאת זכות של כספים אלה כנטען על ידי המשיבה.

לחילופין, לטענת הנאמן, אף לו נראה בהמחאת הזכות כהמחאה שנערכה כדין, הרי שמבחינת אופייה האמיתי של העסקה, עולה כי המחאת הזכות הנטענת הינה לכל היותר המחאה על דרך השיעבוד, ולא המחאת מכר, ומשכך, בהתחשב בכך שההמחאה לא נרשמה כדין ברשם החברות, הינה חסרת תוקף כלפי הנאמן.

בהקשר זה טוען הנאמן כי על אף שבהסכם הפקטורינג כונתה העסקה "המחאה על דרך מכר", הרי שבחינת הוראות ההסכם לגופן מעלה כי עסקינן בהמחאה על דרך השיעבוד. על מסקנה זו לומד הנאמן מכך שהמשיבה (הנמחה) לא נטלה על עצמה סיכונים ממשיים והותירה לעצמה את האפשרות לחזור אל החברה (הממחה) בדרישה לפירעון החוב (לנוכח היותו של החוב חוב "לא מאושר", בשל ההגבלה על המחאת הזכות בהסכם היסוד של החברה עם משרד הביטחון), וכן מכך שהחברה נותרה כמעין "ערבה" לפירעון החוב במקרה של מחלוקת עם החייב בקשר לחוב (ונדרשה במקרה שכזה להשיב את הכספים חזרה לידי המשיבה), ואף נתנה ערבויות אישיות של מנהליה לפירעון החוב. בנסיבות אלה, טוען הנאמן כי יש להתייחס אל המחאת הזכות ככל היותר  כהמחאה על דרך השיעבוד ולא כהמחאת מכר, והואיל והמחאה זו לא נרשמה כדין ברשם החברות, הינה חסרת תוקף כלפי הנאמן וכלפי כלל נושי החברה.

לחילופי חילופין, טוען הנאמן כי אף אם מדובר בהמחאה על דרך המכר, הרי שהואיל ומדובר בהמחאת זכות כללית, שכן הזכות לקבלת כספים ממשרד הביטחון לא פורטה בהמחאת הזכות, לא פורט מיהו החייב ולא נרשם מכוח איזה חוזה עם החייב הומחו הזכויות, ולנוכח העובדה שההמחאה לא נרשמה ברשם החברות, אין להמחאת הזכות תוקף כלפי הנאמן.

טענות המשיבה :

מאידך, לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה.

לטענת המשיבה, הסכם הפקטורינג על צרופותיו מהווה המחאת זכות על דרך המכר, ולמצער הסכם למכירת זכות ספציפית בכספים שהעברת הבעלות לגביהם נתגבשה עוד טרם מתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה, ועל כן יש להורות לבנק לשלם מלוא הכספים לידיה.

המשיבה טוענת כי הסכם הפקטורינג מגלם בתוכו מכר ללא תנאי של הזכות לקבלת הכספים המשתלמים לחברה בגין עבודתה עבור משרד הביטחון, בתמורה להעמדת מימון על ידי המשיבה.