החלטה בדבר ניתוח כריתת יד לקטינה להצלת חייה בניגוד לרצונה של אימה

שאלה כבדת משקל עומדת להכרעתי והיא האם להורות על ניתוח כריתת ידה של הקטינה לשם הסרת גידול ממאיר, בניגוד לדעתה של אימה ואפוט' הטבעית, בעוד שהימנעות מהניתוח תוביל למותה הוודאי של הקטינה, אגב ייסורים קשים.

פתח דבר:

1.                 בלב כבד ניגש אני לכתוב החלטתי זו, החלטה בה ניתן לחוש את כובד האחריות המונח לפתחו של היושב בדין. לא אפריז אם אומר כי החלטות במקרים מעין אלו מדירות שינה מעיניו של השופט, ואולם עם כל הצער והכאב הנלווים להחלטה, בסופו של יום ניכר כי אין ולא יכול להיות כל פתרון זולת קבלת הבקשה.

2.                 מקרה מיוחד זה הינו תמהיל של שתי שאלות. האחת, קשה מאין כמוה והיא האם לכרות את ידה של הקטינה, בעוד שהשאלה האחרת, בניגוד לקודמתה, איננה ניכרת בקושי כלשהו והיא האם יש לבכר את החיים על פני המוות.

3.                 כאשר שתי שאלות אלו דרות בכפיפה אחת, ניכר כי שומה על בית המשפט להעדיף את החיים בכל מחיר ואם תצטרך הקטינה להקריב את ידה להצלת חייה - כך יהיה.

4.                 כאשר אני שם לנגד עיני את תוצאת החלטתי, לפיה בסופו של יום תיכרת ידה של הקטינה, אני רואה לנגד עיני את סבלה של הקטינה, את המוגבלות הפיזית שתגרם לה ואת השינוי הדרמטי שיחול בחייה לעתיד לבוא. הקלה רבה מוצא אני כאשר אני שם לנגד עיני לא רק זאת, אלא גם את תוצאתה המחרידה של האלטרנטיבה לאותה קטיעה, שלמרבה הצער ודאבון הלב, איננה אלא כיבוי נרה של הקטינה.

5.                 כפי שיובא להלן, הימנעות מאותה קטיעה משמעותה אחת ואין בילתה; גזירת גזר דין מוות לקטינה ועל כל הצער לכאבה של הקטינה ולחרדותיה של אימה, אינני סבור כי על בית המשפט להישאר שווה נפש ולהימנע מהתערבות ברצונותיה של האם.

6.                 לפיכך, הגעתי לכלל החלטה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות לצוות הרפואי המטפל בקטינה לאחוז בכל האמצעים הרפואיים והכירורגיים בכדי להציל את חייה של הקטינה, יהא הטיפול אשר יהא.

7.                 לאור מורכבות הנושא וחשיבותו הרבה, כמובן שלא אפטור עצמי מנימוקים.

העובדות:

8.                 ביום 17.4.11 הגישו המבקשים בקשה דחופה שכותרתה: "בקשה דחופה להורות על ביצוע הרדמה וניתוח בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות". במסגרת הבקשה, ניתן תיאור למצבה הקשה של הקטינה מאת ד"ר דרור לוין, מנהל המרפאה ההמטו-אונקולוגית ילדים בבית החולים ע"ש דנה בת"א (איכילוב). כך כותב ד"ר לוין:

"מדובר בגידול עצם ממאיר... הגידול הינו ממאיר ביותר וללא טיפול הוא פורץ את העצם וחודר לרקמות הרכות סביבו ומתפשט מקומית. כמו כן, גידול זה ידוע כבעל נטייה גבוהה לשליחת גרורות בעיקר לריאות".

9.                 ומייד לאחר מכן:

"ברור מעבר לכל ספק שללא טיפול, מחלה זו הינה קטלנית ב 100% מהחולים ומדובר בדרך כלל בתהליך הדרגתי של החמרה במחלה אשר כרוך בכאבים עזים, סבל רב ועקב הגרורות לריאה קוצר נשימה גובר עד אי ספיקה נשימתית".

10.              ד"ר לוין ממליץ על תוכנית טיפולית הכוללת, בין היתר, כריתה מלאה של היד הנגועה בגידול ומוסיף וקובע כי במתן טיפול משולב קיימת סבירות ריפוי עד 60-65 אחוזים.

11.              נזכיר שוב כי לדבריו של ד"ר לוין, היעדר טיפול מתאים, קרי: הימנעות מכריתה, תוביל את הקטינה למוות וודאי בסבירות שאין גבוהה ממנה.

12.              בדו"ח עו"ס שהוגש לבית המשפט ונושא תאריך 12.4.11, נכתב על אודות האם כי:

"אשה קשת יום, עיקשת, גאה, נצמדת לאמונותיה הדתיות ולמסורת ה.... מופנמת ביותר ואינה נוטת לשתף ולחלוק את בעיותיה. לדבריה את ליבה שופכת בכותל... על פי תפיסתה המענה למצבה של א' הוא התפילה והצום... לאם לקח פרק זמן להפנים שמדובר במחלה קשה, אך לא נראה כי מפנימה לגמרי שמדובר במחלה מסכנת חיים".

13.              בהתייחס לתגובתן של האם והקטינה למשמע מסקנות הצוות הרפואי, נכתב כך (הדגשות לא במקור):