החלטה בבקשת רשות ערעור של גבר לדחות על הסף תביעה כספית שהגישה גרושתו לאחר הסכמות שקיבלו תוקף של פס"ד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת תמר סנונית פורר, תמ"ש 8707-07-19), מיום 4.2.20, שדחתה בקשת המבקש לדחיית תביעת המשיבה 1 נגדו על הסף.

העובדות הצריכות לעניין

המבקש והמשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הם בני זוג גרושים אשר ניהלו מספר תביעות רכושיות.

בבעלות בני הזוג זכויות דמי מפתח בחנות בירושלים.

המשיב 2 הוא אחיינו של המבקש. לאורך השנים עשה המשיב 2 שימוש בחנות.

ביום 26.4.2018, במסגרת דיון בערעור על פס"ד של ביהמ"ש קמא שניתן באחת מהתביעות הרכושיות שהתנהלו בין המבקש והמשיבה, הגישו המבקש והמשיבה להסכמה לפיה המשיבה תשלם למבקש בגין חלקו ( מחצית) בחנות שבדמי מפתח סך של 480,000 ₪ נטו בתוך 60 ימים ובכך יוקנו לה מלוא הזכויות בחנות.  בנוסף הסכימו המבקש והמשיבה כי המשיבה תשלם למבקש סכום נוסף של 70,000 ₪ בגין השתתפות בחובות וכי "בזאת מצהירים שני הצדדים כי תמו ביניהם כל התביעות הכספיות הרכושיות". הסכמה אחרונה זו סויגה בזכותה של המשיבה להגיש תביעה נגד המשיב 2 לעניין דמי השכירות / דמי השימוש שלא שולמו עבור תקופת השימוש בחנות.

הסכמת הצדדים קיבלה לבקשתם תוקף של פס"ד במעמד אותו דיון בערעור.

ביום 3.7.2019 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקש והמשיב 2 אחיינו לקבלת דמי שימוש ראויים בחנות (תמ"ש 8707-07-19).

המבקש עתר לפני ביהמ"ש קמא לדחיית התביעה נגדו על הסף בטענה כי פסה"ד שניתן ביום 26.4.2018 מקים מעשה בית דין המונע ממנה לתבוע אותו.