החלטה בבקשת ב״כ היועמ״ש לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד

בעניין: 

1. ש' ש' מ' ל' 

2. ש' ש' צ' ד' 

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד.

המשיבות הגישו ביום 17.10.2018 תובענות למתן צו הורות. במסגרת התובענות התבקש בית המשפט לקבוע כי המשיבה 1 היא אמם של הקטינים. נטען כי המשיבות הן בנות זוג אשר המנהלות חיים משותפים מאז שנת 2003, מתגוררות משנת 2004 תחת קורת-גג אחת ואף ערכו ביניהן ביום 13.07.2005 ברית זוגיות במעמד בני משפחה וחברים. נטען כי במהלך החיים המשותפים, ומתוך רצון משותף להרחיב את התא המשפחתי - הן החלו בטיפולי פוריות. לצורך כך בחרו תורם זרע אנונימי משותף. המשיבות ביקרו יחד בכל הבדיקות הרפואיות והמעקבים והיו שותפות ומעורבות פעילוֹת בכל החלטה אשר נוגעת לטיפולי הפוריות. נטען כי ההסכמה בין המשיבות מראש הייתה כי ילדים שייוולדו יהיו ילדיהן המשותפים. מכוח טיפולי הפוריות הרתה המשיבה 2. לאחר הריונה שינו המשיבות ביום 13.10.2010 את שמות משפחתן וביום 25.01.2011 נולדו התאומים הקטינים.

נטען גם כי מאז לידת הקטינים, מגדלות אותם המשיבות יחדיו. המשיבה 1 משמשת כאמם בכל דבר ועניין, שמה הופיעה על דופן עריסות התאומים בפגיה והן מטפלות בתאומים בחלוקה שוויונית לחלוטין. נטען כי כל הגורמים המחנכים או הרפואיים המטפלים בקטינים הכירו את המשיבה 1 כאמם של הקטינים ופנו אליה בכל סוגיה או נושא הנוגעים לקטינים, וכך פעלו גם במסגרת המשפחה המורחבת והסביבה. נכתב כי מתן צו הורות, כמבוקש, נחוץ וחיוני לטובת הקטינים, משרת את טובתם, מקנה להם וודאות, ביטחון רגשי, חברתי וכלכלי, יקנה לקטינים יציבות, תמיכה והגנה סוציאלית וכלכלית אשר ייחודית במסגרת של יחסי הורה-ילד, בפרט כאשר המשיבה 1 היא המפרנסת העיקרית. נטען גם כי מתן צו הורות נותן גושפנקה חוקית למציאוּת וכי לאור הפסיקה הקיימת יש מקום ליתן צו הורות כמבוקש. המשיבות הותירו את השאלה האם יש מקום לערוך תסקיר כראיה נוספת טרם הכרעה בתביעה לשיקול דעת בית המשפט.

בהחלטה מיום 18.10.2018 הועברו התובענות לעמדת ב"כ היועמ"ש.

ביום 25.10.2018 פנה ב"כ היועמ"ש בבקשה לעכב את ניהול ההליך עד קבלת עמדת המדינה ביחס להמלצות הצוות הבין-משרדי שהוקם בחודש אפריל 2018 ולאחר שהמלצותיו הועברו לשרים הרלוונטיים ביום 04.11.2018. נכתב גם כי בפני בית המשפט העליון תלויים ועומדים מספר הליכים הנוגעים לצווי הורות פסיקתיים ולכן מכוח הטעם של כיבוד ערכאות יש להשהות את ההליכים כאן.

המשיבות הגישו תגובתן לבקשה ולאור הטענות שנטענו בה - קבעתי ביום 27.12.2018 כי על ב"כ היועמ"ש להגיש תשובתו לתגובה. כמו כן ציינתי באותה החלטה כי אי-הגשת תשובה במועד שנקצב דינהּ כהסכמה למחיקת הבקשה לעיכוב ניהול ההליכים.

תשובת ב"כ היועמ"ש, חרף שלוש אֹרכות שניתנו (החלטה מיום 08.01.2019, החלטה מיום 10.03.2019 והחלטה מיום 18.04.2019) לא הוגשה. גם תגובת ב"כ היועמ"ש כפי החלטתי מיום 18.10.2018 - לא הוגשה.