החלטה בבקשות לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בערעור על פס"ד של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל

החלטה בבקשות לפטור מתשלום אגרה (בסך 1,404 ₪) ולפטור מהפקדת עירבון (בסך 5,000 ₪) בקשר לערעור על פסק-דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (כב' הדיין מיכאל זילברשמיד) בערר (ירושלים) 2304/19, מיום 31.7.2019.

רקע ועיקרי הבקשות

2. הערעור הוגש כאמור, על פסק-דינו של בית הדין לעררים, שעל-פיו נדחה הערר של המבקש על החלטת המשיבה וכן נדחתה בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטת המשיבה. בהתאם לכך, נדחו בקשתיו הבאות של המבקש: להעניק לו מקלט מדיני בישראל ולהכיר בו כפליט מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967; לתת לו רישיון ישיבה בישראל (מסוג א/5); להורות על שחרורו ממשמרות (בה הוא נתון מאז הגעתו לארץ ביום 23.3.2019); להחיל עליו את עיקרון "אי ההרחקה" ולהתיר את כניסתו לישראל; להעביר את עניינו לבחינת הוועדה המייעצת לענייני פליטים בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל.

תמצית טענת המבקש, אשר בהתאם לפסק הדין של בית הדין לעררים לא התקבלה לאחר שנקבע כי נמצאה לא אמינה, היא, כי הוא נרדף בארץ מוצאו, ניגריה, בשל היותו הומוסקסואל שחווה תקיפה קשה על רקע זהותו המינית.

3. ההחלטה ניתנת אפוא, לאחר עיון בבקשותיו הנדונות של המבקש (מיום 8.8.2019), בהבהרה מקיפה נוספת שהגיש (ביום 20.8.2019), בתגובת המשיבה (מיום 20.8.2019) ובתשובת המבקש (מאתמול, 2.9.2019).

4. בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות)), כל הליך המוגש לבית המשפט, מחויב בתשלום אגרת המשפט (תקנה 2). עם זאת, נקבע פטור מתשלום אגרה לגבי בעלי דין מסוימים (תקנה 19) ולגבי הליכים מסוימים (תקנה 20). בכל מקרה אחר, מותנה הפטור מתשלום האגרה בכך שהמבקש הראה כי אין ביכולתו מבחינה כלכלית לשלם את האגרה וכן בכך שהראה כי ההליך שנקט מגלה עילה (תקנה 14(ג)). את חוסר יכולתו הכלכלית, נדרש המבקש להוכיח באמצעות תצהיר ומסמכים (בהתאם להוראת תקנה 14(א)). עם זאת, ישנן נסיבות המנויות בתקנה 14(ד) בתקנות האגרות, אשר התקיימותן מקימה ראיה לכאורה בדבר חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

באשר לפטור מהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב, אם הערעור יידחה (חובה הקבועה בתקנה 427 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), נקבע כי פטור זה (על-פי תקנה 432 בתקנות אלו), מותנה בכך שהמבקש הראה כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר את הפקדת העירבון בסכום שנקבע וכי סיכויי הצלחת הערעור שהגיש טובים. עוד נקבע, כי "בעוד בעניין האגרה, די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר כדי להצדיק פטור" (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.2007), כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, פסקה 11. כן ראו בין השאר: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014), כבוד השופט ס' ג'ובראן, פסקה 11 (להלן – עניין גורנשטיין); בש"א 4985/19 יהודה לוי נ' אהרון לוי (28.7.2019), כבוד השופט ג' קרא, פסקה 5).

5. על רקע מבחנים אלו, נפנה לבחון את שאלת התקיימותם של התנאים האמורים בנסיבותיו של המקרה הנדון. נקדים ונאמר, כי אכן יש ממש בעמדת המשיב שלפיה הפטורים המבוקשים שמורים רק לאותם מקרים חריגים שבהם המבקש עומד בתנאים המצדיקים זאת. אין לקבל מצב שבו כל הגשת ערעור על פסק-דין של בית הדין לעררים מלווה בבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, מתוך ניסיון להפוך את החריג לכלל.

6. הבקשה לפטור מתשלום אגרה נשענת בעיקרה על הטענות הבאות: ראשית, עניינו של ההליך הנדון הוא בקשה לשחרור המבקש מהמשמורת שבה הוא נתון. לפיכך נטען, כי חל לגביו פטור מתשלום אגרה הקבוע בתקנה 20(7) בתקנות האגרות לעניין הליך לשחרור ממאסר או ממעצר; שנית, במסגרת ההליכים בבית הדין לעררים הופטר המבקש פעמיים מתשלום אגרה (החלטות מתאריכים 28.3.2019 ו-7.4.2019). לפיכך ובהתאם לתקנה 14(ד)(1) בתקנות האגרות, יש בכך כדי לשמש ראיה לכאורה בדבר חוסר יכולת כלכלית; שלישית, התקיימות תנאי תקנת 14(ג) בתקנות האגרות, שלפיה המבקש יופטר מתשלום אגרה, אם הראה שהוא חסר יכולת כלכלית ושההליך שנקט מגלה עילה.