החלטה בבקשה לפסק דין הצהרתי בדבר אימהות

האם נכון לקבוע בפסק דין הצהרתי הורותה של מי שהביצית שלה הושתלה ברחם בת זוגה (בניסיון ליצור הורות ביולוגית משותפת לשתי בנות זוג), וזאת מכוח הזיקה הגנטית הקיימת בין בעלת הביצית לבין הקטינה שנולדה כתוצאה מההליך?

רקע עובדתי

1. המבקשות הן בנות זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל והרשומות כנשואות במשרד הפנים.

    

2. המבקשות הביאו לעולם ילדה באמצעות הפריית ביצית של המבקשת 1 בזרע של תורם אנונימי, והשתלתה ברחמה של המבקשת 2, אשר נשאה את ההיריון וילדה את הקטינה. שאיבת הביציות והפרייתן נעשתה בבית חולים בישראל, ואילו השתלת העובר ברחמה של המבקשת 2 נעשתה בגיאורגיה.

    

3. ביום 00.00.2023 נולדה בשעה טובה הקטינה. עם לידתה נרשמה המבקשת 2 (היולדת) כאם הקטינה.

    

4. המבקשות פנו לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לרשום את המבקשת 1 כאם נוספת של הקטינה במרשם האוכלוסין. בקשתן סורבה, מבלי שפקיד הרישום עיין במסמכים שהציגו בפניו, והן התבקשו להציג צו הורות פסיקתי, המתבסס בין היתר על בדיקה גנטית לקשרי משפחה, כתנאי לרישום המבקשת 1 כהורה נוסף של הקטינה.

    

5. בעקבות כך הגישו המבקשות הבקשה דנן – כי בית המשפט יקבע כי המבקשת 1 היא אמה של הקטינה מיום לידתה, מעצם היותה אמה הגנטית ובהסתמך על הצהרות המבקשות והראיות שהוגשו בדבר קיומו של קשר גנטי, ומבלי להורות על ביצוע בדיקה גנטית.