החלטה בבקשה לעיכוב יציאת המשיבה מהארץ

1. עניינה של החלטה זו הכרעה בבקשה לעיכוב יציאתה של המשיבה מהארץ. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד וניתן צו המורה על עיכוב יציאתה של המשיבה מהארץ ביום XXXXX ע"י כב' הרשמת. דיון במעמד שני הצדדים בבקשה התקיים לפני היום במסגרת תורנות פגרת הקיץ. המשיבה התנגדה לבקשה ועמדתה הונחה לפני. כן התקיימו חקירות של בעלי הדין ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בתום הדיון, ומכאן הכרעתי.

2. הבקשה לסעד זמני הוגשה במסגרת תביעה כספית אשר הגיש המבקש כנגד המשיבה ביום לחיובה לשלם לו סך של 80,000 דולר ארה"ב, אשר לטענתו המשיבה גנבה ממנו.

3. אין מחלוקת שהמבקש הינו אזרח ישראלי המתגורר בישראל יחד עם ילדיהם הקטינים של הצדדים ואילו המשיבה היא אזרחית XXXXX המתגוררת בXXXXX, אשר עזבה את ישראל בסוף חודש 7/20. באשר לנסיבות עזיבת המשיבה את ישראל קיימת מחלוקת. בעוד המשיבה טענה כי נאלצה לברוח מישראל באישון לילה בסיוע ומעורבות משטרת ישראל ושגרירות XXXX לאור ההתעללות של המבקש ובני משפחתו בה, המבקש מכחיש טענותיה ולדבריו המשיבה עזבה את הארץ באופן מפתיע וללא כל הסבר.

4. תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות") קובעת לעניין סעד זמני בדבר עיכוב יציאתו מן הארץ של נתבע, כמפורט להלן:

"124. (א) בית המשפט רשאי לתת צו עיכוב יציאה מן הארץ ולהורות על הפקדת הדרכון או תעודת המעבר של המשיב או להתנות תנאים ליציאתו, אם שוכנע כי קיים חשש ממשי שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, והעדרו מהארץ עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין; אם התובענה היא לפיצויים בשל נזק גוף – די אם בית המשפט השתכנע שקיים חשש סביר שהעדרו של המשיב מן הארץ עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), לא יינתן צו עיכוב ליציאה מן הארץ בהתקיים אחד מהמפורטים להלן, זולת אם בית המשפט שוכנע שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת:

(1) המשיב הוא תושב חוץ;

(2) ...".

5. את הוראת תקנה 124 הנ"ל יש לקרוא ביחד עם הוראות תקנות 94 ו- 95 לפרק ט"ו סימן א', העוסקות בסעדים זמניים על דרך הכלל, בהן נקבע בין היתר כי: 

"94. מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין.

95 (א) בקשה לסעד זמני תוגש בכתב ובכפוף לפרק זה.

(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), בית המשפט רשאי לתת סעד זמני או ארעי גם בטרם הגשת כתב תביעה אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט.