החלטה בבקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית לדון בביטול מזונות שאושרו בבית הדין הרבני

1. לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. המבקשת טוענת שהסמכות לדון בתביעה לביטול מזונות שאושרו במסגרת הסכם שאושר בבית הדין הרבני מסורה לבית הדין הרבני ולא לבית המשפט.
2. ביום 02.12.07 אושר הסכם גירושין בבית הדין הרבני, נקבע שהקטינים יהיו במשמורת האם ונקבע שהאב לא יישא במזונותיהם מאחר ואינו עובד ורובצים עליו חובות. במסגרת ההסכם הסכימו הצדדים שבמחלוקות עתידיות בנושא מזונות הקטינים, בית הדין הרבני הוא שיהא מוסמך לדון בתביעות.
3. בשנת 2014 הגישה המבקשת תביעת מזונות לבית הדין הרבני וביום 15.02.15 נקבע שיישא בסך של 2,600 ₪ עבור מזונות הקטינים- סכום זה היה בהסכמת הצדדים לאחר שקודם לכן התקיים דיון בתביעת המזונות.

טענות המבקשת

1. המבקשת טוענת שמקור החיוב במזונות הינו בהסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני ביום 02.12.07 וכן מפנה לסעיף י' להסכם שם הסכימו הצדדים שלבית הדין הרבני תהיה סמכות ייחודית בעתיד לדון בנושא מזונות הקטינים. אשר על כן, יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

טענות המשיב

1. טוען שעצם העובדה שהסכם הגירושין אושר בבית הדין הרבני, אינה מקנה לבית הדין סמכות נמשכת לדון בתביעת מזונות מאוחרת. נוסף לכך, הסכמת הצדדים אינה מקנה סמכות לבית הדין הרבני שכן תניית שיפוט בנוגע לדיון עתידי רלוונטית רק כאשר המחוקק מאפשר להקנות סמכות באותה סוגייה ולכן תניית השיפוט שבהסכם חסרת תוקף. אישור הסכם אינו כובל את הצדדים ועל כן יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

1. ראשית ולמען הסדר הטוב אסקור את השתלשלות ההליכים.
2. כאמור, ביום 02.12.07 אושר הסכם גירושין בין הצדדים ובמסגרתו נקבע שהאב לא יחויב במזונות ילדיו הקטינים מאחר ואינו עובד ורובצים עליו חובות. הצדדים הסכימו שהסמכות לדון במחלוקות עתידיות בנושא המזונות תימסר לבית הדין הרבני.
3. בשנת 2014 הגישה המבקשת תביעת מזונות לבית הדין הרבני, ביום 15.06.14 התקיים דיון במהלכו השמיעו הצדדים את דבריהם ובית הדין החליט שבשלב זה האב ימשיך לשאת בסך של 2,000 ₪ עבור מזונות הקטינים. ביום 15.02.15 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים שהאב יישא בסך של 2,600 ₪ עבור מזונות הקטינים החל מיום 01.02.15.
4. ביום 13.08.15 אושר בבית המשפט הסכם בעניין הבן ****, במסגרתו שונה סעיף בהסכם גירושין עליו חתמו הצדדים בבית הדין הרבני. הצדדים הסכימו שהבן **** יעבור למשמורת האב (תה"ס 22460-08-15) וכן הסכימו כי עניין המזונות יטופל ויוסדר בהמשך בביטוח הלאומי בהסכמת שני הצדדים.
5. ביום 07.08.16 הגישה המבקשת תביעה להעברת המשמורת על הקטין **** לידיה שכן עבר להתגורר עמה וכן ביקשה להורות על חידוש דמי המזנות של **** והעברת קצבת הילדים מהביטוח הלאומי אליה. בתגובה הגיש המשיב הודעה כי הוא מסכים להחזרת הקטין למשמורת המבקשת וכן ביקש שעניין המזונות יטופל ויוסדר בהמשך ע"י בית המשפט ובהחלטת שופט המוסמך לכך. מאחר והצדדים הגיעו להסכמה בעניין המשמורת בלבד ולא הונחה תביעה בעניין מזונות הקטין ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ונקבע שהמשמורת על הקטין **** תימסר לאם.

תניית השיפוט

1. המשיב טוען שתניית השיפוט אינה מחייבת.
2. בתמ"ש (י-ם) 33954-07-12 ש' י' נ' ד' י' (06.12.12) [פורסם במאגרים המשפטיים] נדון מקרה בו הצדדים אישרו הסכם גירושין בבית הדין הרבני והסכימו שבמחלוקות עתידיות בית הדין הרבני יהא מוסמך לדון. בית המשפט קבע שהוא המוסמך לדון בתביעת המזונות, שכן הקטינים זכאים להגיש תביעתם לבית המשפט ללא תלות בתניות שיפוט עליה הסכימו הצדדים:

"כמו כן, אין בהסכמת הצדדים כדי למנוע מילדיהם הקטינים להגיש תביעותיהם לבית משפט זה.

הלכה היא כי קטין הינו צד "נוגע בדבר" ועל כן שיפוטו של בית הדין הרבני מותנה גם בהסכמתו (בג"צ 86/55 דרעי (נחום) נ' יו"ר ההוצל"פ, ירושלים [פורסם בנבו] [5]), בעמ' 1944).

בנסיבות המקרה שלפני, אמנם הצדדים הסכימו מפורשות כי חתמו על הבקשה המוסכמת גם בשמם של הקטינים כאפוטרופסים טבעיים שלהם, וכך לכאורה יש לראות את הקטינים כמי שנתנו הסכמתם לכך. ואולם, הלכה היא כי הקטינים אינם כבולים לתוכן הסכמים שנעשו בעניינם ואין הם קשורים לערכאה השיפוטית שנבחרה על ידי ההורים. הטעם לכך נעוץ בחשש כי במסגרת המאבק בין הורים עלולים הם שלא להקפיד במידה מספקת על האינטרסים של ילדיהם.