החלטה בבקשה למשפט חוזר למבקש, שהורשע בעבירות של רצח ועוד, ונדון ל-21 שנות מאסר

           מונחת לפניי בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בעניינו של המבקש, אשר הורשע ביום 15.9.2011, בבית המשפט המחוזי בעבירות של רצח, ניסיון רצח וקשירת קשר לפשע, ונגזרו עליו, בין היתר, עשרים וחמש שנות מאסר בפועל. ביום 30.12.2014, נדחה, פה אחד, הערעור שהוגש לבית משפט זה.

תמצית הרקע העובדתי

1. ביום 8.10.2009, בשעת צהריים, נורו יריות לעבר אוטובוס שהסיע תלמידים בתום יום לימודים. כתוצאה מהירי נהרג אחד התלמידים, אמג'ד שהוואנה ז"ל (להלן: המנוח), קטין כבן 15, תושב כפר קאסם, ותלמיד נוסף מכפר קאסם, סולימאן (להלן: סולימאן) נפצע קשה. בעקבות אירוע זה, הוגשו ביום 3.11.2009, שני כתבי אישום לבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לנוער, אשר ייחסו לארבעה נאשמים (קטינים במועד ביצוע העבירות): עבירת רצח לפי סעיפים 300א(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של ניסיון רצח לפי סעיפים 305(1) ו-29 לחוק העונשין ועבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499א(1) לחוק העונשין. בכתב האישום מושא ענייננו הואשמו המבקש ועאמר (להלן: עאמר). בכתב האישום השני הואשמו בן דודו של המבקש (להלן: הדודן) וחברו של המבקש (להלן: החבר). הוחלט, כאמור, לפצל את האירוע לשני כתבי אישום משיקולים ראייתיים.

           בזמנים הרלוונטיים לכתבי האישום למדו המבקש, החבר והדודן בבית הספר "עמל 1" בטייבה, בו לומדים תלמידים מג'לג'וליה, טירה, כפר ברא וכפר קאסם. לרשות תלמידי בית הספר עמד אוטובוס שהסיע אותם בתום יום הלימודים למקומות מגוריהם, כשמסלול נסיעתו התחיל בג'לג'וליה והסתיים בכפר קאסם. על-פי עובדות כתב האישום מושא ענייננו, ביום 5.10.2009, בשעות הצהריים, בעת הנסיעה באוטובוס התגלע סכסוך בין המבקש, החבר, הדודן ותלמידים נוספים מג'לג'וליה, לבין קבוצת תלמידים מכפר קאסם, עליהם נמנו המנוח וסולימאן. למחרת, ביום 6.10.2009, ובעקבות אותו סכסוך, פרצה קטטה באוטובוס בין התלמידים מג'לג'וליה לבין התלמידים מכפר קאסם. צוין, כי המבקש איים במהלך הקטטה על סולימאן באומרו: "אני אגרום לאמא שלך לבכות עליך" ואילו הדודן טפח על לחיו של סולימאן באופן מאיים והוסיף: "תשמור על עצמך". עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר הקטטה, במועדים שאינם ידועים ובהרכבים שונים, קשרו ביניהם המבקש, עאמר, החבר והדודן קשר לנקום בתלמידי כפר קאסם על ידי כך שירצחו מי מהם, ובפרט את סולימאן. ביום 8.10.2009, בשעות הצהריים יצאו הארבעה ברכב מסוג "מאזדה לנטיס" שבבעלות אמו של עאמר (להלן: הרכב), בו נהג עאמר, מג'לג'וליה לעבר שביל שהתוואי שלו עובר בסמוך למסלול נסיעתו של האוטובוס (להלן: השביל), כשהם נושאים עימם רובה אוטומטי מסוג קלאצ'ניקוב, אשר הוטמן בתא המטען, ותחמושת נוספת אותה נשאו עמם ברכב. בהגיעם אל השביל, עצרו הארבעה את הרכב ויצאו ממנו. עאמר פתח את תא המטען, בו, כאמור, היה מונח הנשק, כאשר שאר השותפים עומדים בסמוך אליו. בשלב זה נטל המבקש את הנשק והתחמושת והחל לצעוד לכיוון מקום מסתור במטע זיתים סמוך לשביל על מנת להמתין לאוטובוס ולבצע את תוכניתם המשותפת – לרצוח תלמידים מכפר קאסם. המבקש המתין במקום המסתור כ-25 דקות, בעוד היתר ממתינים בקרבת מקום בסמוך לרכב. כשהגיע האוטובוס אל קרבת השביל, ירה המבקש כ-10 יריות לעבר חלקו האחורי (השמאלי העליון) של האוטובוס, שם ישבו באותה העת סולימאן והמנוח, וכן לעבר הדופן האחורית השמאלית של האוטובוס. כתוצאה מהירי נפגע המנוח מקליע שחדר דרך כתפו השמאלית וגרם למותו. סולימאן נפגע באורח קשה מקליע שחדר לבטנו ומרסיסים באגן. לאחר הירי חזר המבקש אל הרכב, שם המתינו לו עאמר, החבר והדודן. המבקש ועאמר נמלטו מהמקום באמצעות הרכב בו נהג עמאר, ואילו החבר והדודן נמלטו מהמקום בריצה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. ביום 15.9.2011, ניתנה הכרעת הדין בעניינם של המבקש ועאמר על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (תפ"ח10073-11-09) מפי כב' השופטת ר' לורך, בהסכמת חבריה כב' השופטים א' טל – סג"נ ו-צ' דותן. במסגרת הכרעת הדין הוחלט להרשיע את המבקש במיוחס לו בכתב האישום, ולזכות את עאמר מחמת הספק.

           בפתח דבריו התייחס בית המשפט המחוזי לרקע לביצוע מעשה הרצח ולמניע שעמד ביסוד המעשה. צוין כי שלושה ימים לפני התרחשות האירוע התגלע סכסוך בקרב התלמידים נוסעי האוטובוס. למחרת, ביום 6.10.2011, פרצה קטטה בין התלמידים נוסעי האוטובוס. מדו"ח הפעולה המשטרתי שהוגש בעניין זה, עולה כי אף המשטרה נקראה למקום בשל הקטטה, אך עד להגעתה נרגעו הרוחות. בעקבות הקטטה השעה מנהל בית הספר את המבקש, החבר והדודן עד ליום השבת, שאז היה עליהם להגיע לבית הספר כשהם מלווים בהוריהם. עוד הובהר, כי העילה לסכסוך ולקטטה הוא מבט שנעץ תלמיד מכפר קאסם בחברתו של הדודן, אשר קומם את תלמידי ג'לג'וליה והסעיר את הרוחות.

           מטעם התביעה העידו: החבר, הדודן, ונזאל – חברו של הדודן (להלן: נזאל), ג'יהאד – בן דוד של המבקש (להלן: ג'יהאד), עבדאללה ג'יוסי – תושב ג'לג'וליה (להלן: ג'יוסי), סולימאן (שנפצע באירוע), איימן – תושב ג'לג'וליה (להלן: איימן), רפ"ק תומר כהן, הממונה על החקירה (להלן: רפ"ק כהן), וחוקרים נוספים ומומחים מטעם המשטרה. בהליך ההוכחות חזרו בהם עדי התביעה (שאינם אנשי משטרה) מהאמור בהודעות שמסרו במשטרה – בגדרן הפלילו את המבקש – והעלו טענות בדבר לחצים שהופעלו עליהם בחקירותיהם במשטרה, וטענות הקשורות במצבם הנפשי ונטיות אישיותיות ונפשיות שונות. בית המשפט המחוזי הכריז על עדים אלו כעדים עוינים, והעדיף את האמור בהודעותיהם במשטרה מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות (להלן: פקודת הראיות).

           בית משפט המחוזי ביסס את הרשעתו של המבקש, בין היתר, על גרעין גרסאותיהם של החבר והדודן. בהתייחס לגרסתו של החבר, צוין כי במסגרת חקירותיו במשטרה מסר החבר גרסאות שונות להתרחשות האירוע, אולם כבר בגרסתו הראשונה במשטרה הוא קשר את המבקש לביצוע המעשים. צוין כי גרעין גרסתו המפלילה מתאים בפרטים מהותיים למכלול הראיות, וכי לגרסתו – בכל הנוגע לחלקו של המבקש – נמצאו חיזוקים בעדויות ובראיות חיצוניות. נקבע כי על אף הסתירות בין גרסאותיו השונות של החבר, הרי שיש להן מכנה משותף המבסס את הרשעתו של המבקש. בכל הנוגע לגרסתו של הדודן, אשר הפליל את המבקש רק בגרסתו המאוחרת במשטרה, קבע בית המשפט, כי הגם שיש בה שוני בפרטים מסוימים מגרסתו של החבר הרי שגרעין גרסתו – באשר לחלקו ומעורבותו של המבקש – תואם את גרסת החבר. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לפגמים שנפלו בחקירותיהם של החבר והדודן, אולם קבע כי בהתחשב בכלל הנסיבות, הראיות וההתרשמות הבלתי אמצעית מהחבר ומהדודן והעובדה כי תוכן אמרותיהם שימש בסיס לקביעת ממצאים בהיותם עדים ולא נאשמים, הרי שאין בכוחם של אותם הפגמים, על אף הצטברותם, לאיין את משקל הגרסאות המפלילות את המבקש. מעבר לקביעה כי גרסאותיהם המפלילות של החבר והדודן מחזקות זו את זו, מצא בית המשפט חיזוקים שונים לגרסאות אלו ולמעורבותו של המבקש בביצוע המעשים: אמרותיו של ג'יהאד; אמרותיו של ג'יוסי; אמרותיו של נזאל; חוות הדעת של מומחי התביעה באשר לנשק בו נעשה שימוש ואופן הירי; התנהגותו המפלילה של המבקש בחקירות; ראשית הודייתו של המבקש והדברים שאמר למדובב. אשר לגרסת האליבי לה טען המבקש, נקבע כי יש לדחותה. זאת משום שטענת האליבי לא נתמכה אף בעדויותיהם של עדי ההגנה שהובאו מטעמו, והיא הופרכה בעדותו של ג'יוסי, שהעיד שראה את המבקש באזור זירת האירוע בסמוך לאחר התרחשותו.