החלטה בבקשה להורות לאב לאפשר לאלתר שהיית הקטינים אצל אמם

לפני בקשה שהוכתרה כדלהלן:

"בקשה דחופה מאוד למתן סעד דחוף ומיידי – לפי טופס 6 (תקנה 12) להורות לאב לאפשר לאלתר שהיית הקטינים אצל אמם ל-7 ימים בדירתה בנוכחות בת זוגה ובנוסף לחייב אותו להבטיח את הקשר של הקטינים עם אמם שהותם עמו בהתאם לתקנה 12 (א) (3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסכי משפחה, תשע"ו – 2016"

בתמצית ייאמר כי המבקשת (להלן-"האם") והמשיב (להלן-"האב") הורים ל-7 קטינים.

הצדדים נפרדו זמ"ז אגב עריכת הסכם גירושין מיום  xx.11.2019(להלן-"ההסכם") במסגרתו הוסדרו מכלול המחלוקות. באשר לחלוקת זמני השהות הוסכם, בין היתר, כדלהלן:

"3.5  בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, או בכל מקרה של מחלוקת, זמני השהות של ההורים עם    
          הקטינים, לאחר שהצדדים בחנו את טובת הקטינים כפי שהיא במועד חתימת הסכם זה, יהיו
          כדלהלן:

• בשבוע הראשון ישהו הקטינים יחד עם האם מיום ו' ישירות ממסגרות החינוך ועד ליום ו' עת תשיבם ישירות למסגרת החינוך.
• בשבוע השני ישהו הקטינים יחד עם האב מיום ו' ישירות ממסגרות החינוך ועד ליום ו' עת ישיבם ישירות למסגרת החינוך."

בחודש ינואר 2020 העתיקה האם מגוריה מירושלים לעיר X. האם מקיימת קשר זוגי עם בת זוג.

לאחר עיון בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, הבקשה הוגשה במסגרת הליך יישוב סכסוך. מטרת החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 (להלן-"החוק") הינה "... לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית...".