החלטה 7637/14

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון (נשיא), י' פרסקי ו-ג' גדעון), מתאריך 1.10.2014, ב-ע"פ 9645-02-14 (שהדיון בו אוחד עם: ע"פ 1773-02-14 ו-ע"פ 13700-02-14).

2. בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט ע' רוזין), הרשיע את המבקש, יחד עם אחרים, בביצוע עבירות מס בהיקף חסר תקדים (ת"פ 38119-03-11). המדובר, בין היתר, בעבירות של סחר בהיקפים נרחבים בחשבוניות פיקטיביות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים, במטרה להתחמק, או לסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, תוך גריעת סכומי עתק מקופת המדינה. המבקש הורשע בביצוען של 11,686 עבירות, במסגרת שבע פרשות ו-18 אישומים, חלקן הגדול בנסיבות מחמירות. נקבע, כי סכום המע"מ הנובע מהעבירות שביצע המבקש עומד על סך של 114,977,300 ש"ח, כאשר היקפן הכספי לעניין מס הכנסה עומד על סך של 381,422,605 ש"ח.

3. ההרשעה התבססה, בין היתר, על עדויותיהם של עדי מדינה שהיו חשודים, אף הם, בביצוע העבירות, מושא הפרשה. עדויותיהם של אלה, לפחות בנוגע לליבת האירועים שעמדו במוקד האישומים, נמצאו על ידי הערכאה המבררת אמינות ומהימנות.

           כן נסמכה הרשעתו של המבקש על הודאתו בחלק מהמיוחס לו (אם כי לגבי הודאה זו העלה המבקש טענות שנדחו, על ידי שתי הערכאות הקודמות).

           בנוסף, נדחתה טענת "כורח" שהעלה המבקש, בדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט קמא הנכבד בדלתיים סגורות, ותמציתה היא כי המבקש ביצע את רובן המוחלט של העבירות, על פי דרישתם של גורמים עברייניים, אשר איימו לפגוע בו. טענה זו נדחתה בשל שורה של נימוקים, ובהם: אי עמידת גרסתו של המבקש בהקשר זה בחקירה נגדית נוכח סירובו להשיב לשאלות ב"כ המשיבה, היות הגרסה האמורה בגדר עדות כבושה, סתירות בינה לבין העולה מיתר הראיות והעדויות בתיק, ומאחר שלא ניתן לומר, בהתייחס לכל מעשה ומעשה מאלפי מעשי העבירה שהמבקש ביצע במהלך התקופה הארוכה שבה בוצעו העבירות, כי הוא היה "אנוס לעשותו" עקב האיומים לכאורה.

4. בגדרי פסק הדין, מושא הבקשה שלפני, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, והתקבל חלקית ערעורו על גזר הדין, באופן שמעונש המאסר בפועל שהושת עליו (11 שנות מאסר) הופחתו 18 חודשים, כך שיהא עליו לרצות תשע שנות מאסר וחצי (בניכוי חלקי של ימי המעצר), כאשר מאסר על-תנאי, בן 6 חודשים, שהושת עליו בתיק אחר והופעל בגין הרשעתו – ירוצה בחופף לעונש המאסר האמור (ולא במצטבר כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום הנכבד). רכיב הקנס שהושת על המבקש, בסכום של 5,000,000 ש"ח (או 24 חודשי מאסר תמורתו) – נותר בעינו.

5. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, המכוונת הן כנגד הרשעתו של המבקש והן כנגד העונש שנגזר עליו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. יצוין כי הבקשה חורגת באופן ניכר מהמקובל בבקשות מסוג זה. היא נפרסת על פני 53 עמודי טיעון האוחזים 294 סעיפים, ומצורפים אליה מאות עמודי נספחים, התופסים שלושה קלסרים עבי-כרס. הכל, שעה שהדיון בטענותיו של המבקש בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, הן כנגד הכרעת הדין (לרבות הטענה בדבר עיוות דין) והן כנגד גזר הדין – משתרע, לכל היותר, על פני 15 עמודים בלבד.

           כשלעצמי, די בנתונים הנ"ל כדי להעיד על כך שהבקשה איננה עומדת בקריטריונים הנדרשים לשם מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" – ודינה להידחות, שכן על פני הדברים נראה כי מדובר, למעשה, ב"ערעור חוזר". ואכן, עיון בבקשה מאשש סברה זו. יתר על כן, המבקש לא מסתפק באמור בבקשה (על 294 סעיפיה), אלא מוסיף ומפנה לנימוקי הודעת הערעור (המשתרעת על פני 273 עמודים), שצורפה לבקשה ומהווה חלק ממנה, ומפציר פעם אחר פעם כי אעיין אף בהם. דא עקא, שההליך הנוכחי איננו מיועד להעלאת טענות "ערעוריות" מובהקות, ומטבע הדברים אין הכרח להידרש כאן בפרוטרוט לטענות מסוג זה שהעלה המבקש בבקשה שלפני (לאחר שטענותיו נדחו כבר על-ידי שתי ערכאות קודמות).

דיון והכרעה