החלטה 4981/14

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק) בתא"ק 7605-02-12 מיום 30.6.2014.

הרקע לבקשה

1.        כנגד המשיב, עורך-דין במקצועו, התנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה הליך פלילי (מ"ת 54718-01-12) במסגרתו הוא הואשם במעשה מרמה וגניבת כספים, זיוף מסמכים והונאת המבקש, בנק מצרי אשר משרת חלק מלקוחותיו בירושלים - ובנק נוסף  - בסכום של כ-24 מליון ש"ח. במסגרת ההליך הפלילי הורה בית המשפט כי המשיב ישוחרר למעצר בית בכפוף להפקדת ערבויות בנקאיות ללא הגבלת זמן או מזומן בסכום של 2,175,000 ₪, ויחתום על התחייבות עצמית בגובה של 2,000,000 ש"ח. המשיב הפקיד ערבויות בנקאיות מטעם צדדים שלישיים בסכום כולל של 1,670,000 ש"ח. כן הופקדו כספים במזומן בסך של 505,000 ש"ח. המשיב הורשע ביום 31.12.2013 והחל בריצוי עונשו ביום 15.1.2014. בתום ההליך הפלילי הגיש המשיב בקשה להחזרת הערבויות שהפקיד. הצדדים השלישיים הגישו בקשה דומה. בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ר' שפירא) קבע כי כל הערבויות הרשומות על שמם של צדדים שלישיים יוחזרו לידיהם - ואלו אכן הוחזרו - וכי ההפקדות במזומן והערבויות הבנקאיות הן רכוש המשיב והוא זכאי לקבלן חזרה לידיו.

2.        המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיב בבית המשפט המחוזי בירושלים להחזרת כספי המעילה, במסגרתה ביקש להטיל עיקולים על הערבויות והכספים שהופקדו במסגרת ההליך הפלילי. המבקש טען כי אלו מהווים רכושו של המשיב. המבקש הוסיף וטען כי קיים חשש כבד שהמשיב יבריח נכסים, כולל הערבויות והכספים, אם יוחזרו לו. המשיב טען מצידו כי הערבויות הופקדו על ידי צדדים שלישיים וכך גם הסכום שהופקד במזומן, ולכן הם אינם שייכים לו.

החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים

3.        בית המשפט המחוזי קבע כי כתב ערובה אשר ניתן במסגרת ההליך הפלילי מקורו בסמכות ספציפית ומוגדרת של בית המשפט, כי הוא ניתן לתכלית מסוימת וכי הוא עומד בתוקפו רק עד להגשמת התכלית שבשלה ניתן, במקרה דנן – הבטחת הגעתו של המשיב למשפט. בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן המבקש לא המציא ראיה לתמיכה בטענתו שלפיה הערבויות והכספים שייכים למשיב, וכי מחקירת בעלי הכספים, שנמצאו אמינים על ידי בית המשפט, עלה כי הם אינם שייכים למשיב, וכי בעלי הכספים נתנו את הכספים בידיעה ברורה שיחזרו לידיהם בתום ההליך הפלילי; הסיכון היחיד שלקחו בחשבון היה במצב בו המשיב היה מפר את תנאי מעצר הבית ולא מתייצב למשפט. כך גם עלה מעדותה של פקידת הבנק שהנפיקה את הערבויות. לפיכך נקבע כי הערבויות והכספים המופקדים בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה אינם שייכים למשיב, ולכן נדחתה הבקשה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

תמצית טענות המבקש

4.        בבקשתו חוזר המבקש על טענתו שלפיה קיים חשש ממשי ומבוסס כי אם יקבל המשיב חזרה את הכספים, יסתירם או יעבירם לצד שלישי, באופן שיכביד עליו לקבל חזרה את כספי המעילה. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענותיו בנוגע לאי הגשת תצהיר על ידי המשיב ואי התייצבותו לחקירה. לדבריו, בית המשפט לא התייחס לסתירות המהותיות בגרסאות הצדדים השלישיים. המבקש משיג על כך שניתנה החלטה "כוללנית ואינה מפרטת חלקו של כל אחד". לגופו של עניין טוען המבקש כי מאחר שהכסף שהופקד על ידי המשיב הוא כספו שלו ואין חשיבות למקורו ולזהות המפקיד, היה על בית המשפט להתייחס להחלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה שאבחנה בין הערבויות וקבעה כי כל הערבויות הרשומות על שם צדדים שלישיים יוחזרו להם וכי ההפקדות במזומן ושתי הערבויות הבנקאיות הם רכוש המשיב אותן הוא זכאי לקבל חזרה. לדברי המבקש, מדובר בהחלטה סופית וחלוטה ובית המשפט המחוזי בירושלים התעלם מטענתו זו.