הורביץ נ' חברת שמרת הזורע

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך של 2,000 ₪, בה עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכום זה כפיצוי על כך שההזמנה שביצע אצל הנתבעת הגיעה באיחור. לטענת הנתבעת, אין כל איחור כיוון שמדובר על זמן אספקה משוער של 37 ימי עבודה.

בין הצדדים נכרת הסכם ביום 14/8/09, לפיו רכש התובע מהנתבעת מספר פריטי ריהוט. בהתאם להזמנה זמן אספקה משוער הינו 37 ימי עבודה ועוד נקבע, כי יתכנו שינויים בזמן האספקה לרבות בגין עיכוב בחומרי גלם, שביתות וכו'. זמן האספקה מצוין בכיתוב מוגדל מההזמנה עצמה בצידו השמאלי העליון של טופס ההזמנה.

אין חולק, כי בפועל חלק מהריהוט סופק ביום 15/9/09 וחלקו האחר ב-20/10/09, כאשר החלק הראשון של הריהוט סופק עוד טרם מועד התחייבותה של הנתבעת. לטענת התובע, הפיצויים מגיעים לו בגין העובדה שבמקום 37 ימי עבודה סופקה הסחורה לאחר 47 ימי עבודה ועוד לטענתו, הובטח לו בעל פה, כי הסחורה תסופק תוך שבועיים מיום ההזמנה.

לענין הטענה, כי הובטח לתובע בעל פה אספקת הסחורה תוך שבועיים מיום ההזמנה, הרי שמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שאין לקבלה כיוון שבהסכם צוין במפורש מועד האספקה המשוער של 37 ימי עבודה. מדובר במועד משוער ולא קבוע, כשהנתבעת ציינה שיתכנו איחורים מכל סיבה שהיא.

איני מוצאת ש-10 ימי איחור אינם בתחום הסבירות של אספקת סחורה במועד המשוער, מה עוד שמדובר בין לבין בחגי תשרי.

אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה כיוון שהתובע לא הוכיח כל נזק והנתבעת עמדה בהתחייבותה לגבי המועד המשוער.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 750 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה והודעה היום ט' אב תש"ע, 20/07/2010 במעמד הנוכחים.

אושרי פרוסט-פרנקל, שופטת

הוקלד על ידי: דבורה גרוס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: