הוקל עונשו של מורשע בעבירות נגד בטחון המדינה

המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו :

המערער הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בחמש עבירות כדלקמן:

א.      חברות ופעילות בגדודי חללי אלאקצה.

ב.      זריקת שלושה מטעני צינור לעבר ג'יפ צבאי.

ג.        סחר בציוד מלחמתי, בכך שרכש אקדח וכדורים תואמים.

ד.      ירי לעבר אדם, בכך שבשלוש הזדמנויות בחודש מרץ 2005, ירה יחד עם אחרים לעבר ג'יפים של כוחות הביטחון שנכנסו למקום מגוריו, מחנה עסכר. הירי בוצע בשעות הלילה, כאשר בשתיים מההזדמנויות ירה המערער באמצעות אקדח, ובהזדמנות השלישית באמצעות רוס"ר קלצ'ניקוב.

ה.      קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, בכך שיחד עם חברו תכנן לשלוח אדם נוסף לבצע פיגוע ירי במחסום זעתרה, במסגרתו יירה אותו אדם עד שייהרג. לצורך קידום הקשר ערך אותו אדם אימון קצר בנשק של המערער. עקב מעצרם של המתכננים, נגדע הקשר.

במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף כי ביהמ"ש יטיל על המערער 9 וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה. הצדדים נימקו את בקשתם בעובדה כי העבירות העיקריות שעניינן ירי והשלכת מטענים, לא הביאו לנזק, ואף בוצעו בנסיבות שלא יכלו לגרום לפגיעה. כך בעניין הירי הסכימו הצדדים שהירי בוצע ממרחק רב. בעניין המטענים, אף ציינו כי טיב המטענים לא היה ברור. לאור האמור, ולאור הודאת המערער באשמה ועברו הנקי, ביקשו הצדדים כי ביהמ"ש יכבד את ההסדר.

בימ"ש קמא בחן את עתירת הצדדים והגיע למסקנה כי היא חורגת באופן בולט מרמת הענישה הראויה לעבירות המיוחסות למערער. עוד קבע ביהמ"ש כי אין מקום להנחת הצדדים בדבר ירי בלתי אפקטיבי. לאור זאת, החליט ביהמ"ש לחרוג מן ההסדר וגזר על המערער 17 שנות מאסר, מתוכן 15 שנים לריצוי בפועל.

מכאן הערעור, במסגרתו חזרו הצדדים וטענו כי יש להסתפק במקרה זה בעונש המקורי לו עתרו. הצדדים הדגישו בפנינו את הנסיבות המיוחדות של תיק זה. הסנגור אף הציג לעיוננו שורה של תקדימים מהם ביקש ללמוד כי העונש עליו הוסכם תואם את רמת הענישה המקובלת בבימ"ש זה לעבירות דומות.

לא יכולה להיות כל מחלוקת בדבר חומרת המעשים של המערער. המערער ביקש, פעם אחר פעם, לפגוע בחיילי צה"ל, ואף ניסה להוציא אל הפועל רצון זה. יחד עם זאת, דומני כי בימ"ש קמא נקלע לכלל טעות כאשר במסגרת גזר דינו אימץ תשתית עובדתית שונה מזו שהונחה בפניו על ידי הצדדים בכל הנוגע לאירועי הירי. משהסכימו הצדדים כי ירי זה בוצע ממרחק רב, היה על ביהמ"ש לקבל עובדה זו ולתת לה את המשקל הראוי במסגרת שיקוליו לעונש.

הלכה ידועה היא כי לא במהרה יתערב ביהמ"ש בהסדר טיעון שהוצג בפניו ע"י הצדדים האמונים כל אחד על אינטרס ציבורי ופרטי חשוב.

במקרה הנוכחי, הגם שהעונש שהוצע ע"י הצדדים, נוטה במידה משמעותית לצד הקולא, לא התרשמתי כי יש בו אותה מידה של סטייה מנורמת הענישה הראויה, המצדיקה דחיית ההסדר.

סופם של דברים, כי הייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור, וחלף העונש שהוטל ע"י בימ"ש קמא, לגזור על המערער 12 שנות מאסר, מתוכם 9 שנים ומחצה לריצוי בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי, לבל יעבור המערער עבירה בה הורשע במשך 5 שנים מסיום ריצוי עונשו.

השופט סא"ל יורם חניאל :

אני מסכים.

השופט סא"ל יהושע רזניק :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו: