הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה נ' בובי

החלטה

בהחלטתי מיום 30.1.14, ניתנה הזדמנות לב"כ הנאשם למסור בתוך 24 שעות את נימוקיו בכתב, לבקשתו כי לא יוטלו עליו הוצאות אישיות, זאת לאחר שאיחר לישיבת הוכחות.

במועד האמור, אמורה היתה להתחיל ישיבת ההוכחות בשעה 09.00.

לאחר שלא התייצב ב"כ הנאשם, התקיים דיון בשעה 09.40, שבו קבעתי כי אין מנוס מלהמתין לב"כ הנאשם. לצד זה, הודעתי כי הנני שוקלת הטלת הוצאות אישיות, אך קודם לכן תינתן לב"כ הנאשם ההזדמנות לטעון טיעוניו. אותה שעה כבר המתינו באולם ב"כ התביעה, וכן שני עדי תביעה שהם עובדי ציבור, אשר אחד מהם התייצב למרות נסיבות אישיות שיכלו להצדיק בקשת פטור מהתייצבות.

גם הנאשם המתין באולם.

רק בשעה 10.12 הופיע ב"כ הנאשם, זאת לאחר שלא טרח להודיע כל הודעה בכתב, או בטלפון, במזכירות בית המשפט, או בלשכתי.

מיד כשהגיע ב"כ הנאשם, נמסרה לו ההחלטה וכן הודעתי לו תכנה בעל פה. תשובתו היתה כי התעכב בשל "נסיבות אישיות" שלא רצה להסבירן, ולא מסר לגביהן כל טעם של ממש, שכן לדעתו, אין הדבר נחוץ, מאחר שבכל מקרה הוא לא יחרוג מן הזמן שבית המשפט קצב לדיון, עד השעה 11.00.

בהמשך לאמור, בעיצומה של הכתבת החלטה בעניין זה, ראה ב"כ הנאשם לנכון להפריע, וטען שלא הבין כי בית המשפט אמנם דרש לקבל הסבר לאיחור הרב, והוא מבקש להגיש טענות בכתב.

דבריו תועדו בפרוטוקול.

למרות שלא היה מקום לדחות מתן ההחלטה, לפנים משורת הדין, אפשרתי הגשת נימוקים בתוך 24 שעות, והדבר נרשם בהחלטתי.

עד כה ( 3.2.14 בשעה 15.00), לא הוגשו נימוקים מטעם ב"כ הנאשם.

לדעתי, התנהלותו של ב"כ הנאשם בענייננו, מצדיקה הטלת הוצאות, שכן סופה מעיד על ראשיתה.

נראה כי ב"כ הנאשם סבור בטעות, כי זמנו של בית המשפט קנוי לו, מכוח קביעת התיק לפרק זמן מסוים, ואזי, בידו להחליט כיצד ינצל את זמן הדיון, כל זמן שלא "יחרוג ממסגרת הזמן שנקצבה" לו.

גישה זו, היא מוטעית, ויש בה זלזול בזמן שיפוטי יקר, שניתן היה לנצלו אחרת, אילו היה ב"כ הנאשם מודיע כי יתאחר.

בית המשפט אינו אמור לבטל זמנו, רק משום שמסגרת הזמן נקצבה לדיון מלכתחילה, שעה שב"כ הנאשם בוחר לו באיזו שעה יתייצב לבית המשפט, ללא הודעה מראש. בנוסף, גם זמנם של ב"כ התביעה והעדים, אינו קניינו של ב"כ הנאשם.

לא ברור כיצד זה לא הוגשו נימוקים מטעם ב"כ הנאשם, לאחר שניתנה ארכה, לבקשתו. גם בכך יש משום זלזול בבית המשפט.

לנוכח האמור, המקרה בא בגדר המקרים המצדיקים פסיקת הוצאות, בהתאם להלכת רע"א 11087/04 ליסטר נ' מד"י (15.9.05).

לפיכך, אני פוסקת הוצאות אישיות בסך 750 ₪.

המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.