הוכמן נ' מחלקת קשרי לקוחות אל על

פסק דין

לפני תביעה לפיצויי בגין אירועים שארעו לתובעת בעת המתנה לשתי טיסות עם הנתבעת, הראשונה מישראל לברלין, והשניה מאמסטרדם לישראל. התובעת דורשת פיצויי בן 5,000 ₪ בגין שני אירועים אלו.

הטיסה לברלין:

התובעת רכשה כרטיסי טיסה לטיסה סדירה מישראל לברלין. טיסה זו היתה קבועה ליום 22.9.10 בשעה 04:00 (להלן: "הטיסה לברלין"). התובעת הגיעה לשדה התעופה בשעה 02:00 ולא הספיקה לעשות צ'ק אין לטיסה ולא עלתה עליה.

לטענת התובעת היא שבה ופנתה לאחת מעובדות הנתבעת אשר סירבה לסייע לה לעבור את התורים העמוסים, שהיו במועד הטיסה, ועל כן הנתבעת היא הנושאת באחריות לאיחורה לטיסה.

הנתבעת טוענת כי בכל פירסום רשמי, לרבות על גבי כרטיסי הטיסה האלקטרוניים, היא מציינת כי יש להגיע לשדה התעופה 3 שעות לפני הטיסה. כן טוענת הנתבעת כי בתקופת החגים, שחלה במועד הטיסה לברלין היא דואגת לפרסם בתקשורת האלקטרונית כי יש עומס רב בשדה התעופה ומומלץ לכל הנוסעים להקדים לטיסה.

התובעת טענה כי סוכנת הנסיעות אמרה לה שעליה להגיע לשדה התעופה 2 שעות בלבד לפני הטיסה ואילו מי מעובדי הנתבעת היה מסייע בידה היתה מגיעה לטיסה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את המסמכים שהציגה בפני הנתבעת, הרי שהנתבעת הוכיחה כי היא דואגת לפרסם בצורה ברורה ובולטת כי יש להגיע לשדה התעופה כ-3 שעות לפני הטיסה. הודעה זו נכתבה גם על גבי הכרטיס האלקטרוני, ולא ברור מדוע לא היה בידי התובעת כרטיס כאמור, אלא רק תדפיס יעדים כפי שטענה התובעת.

טענת התובעת לפיה נאמר לה כי די בכך שתגיע לשדה כשעתיים לפני הטיסה לא הוכחה, שכן התובעת לא הזמינה לעדות את סוכנת הנסיעות ממנה רכשה את הכרטיס.

על כן אני דוחה את טענות התובעת בדבר חבותה של הנתבעת לסייע בידה להעלות לטיסה וקובעת כי התובעת איחרה לטיסה בשל רשלנותה היא. מכאן שדין תביעה זו להדחות.

הטיסה לישראל:

במסגרת נסיעה זו, רכשה התובעת כרטיסי טיסה לטיסה סדירה מאמסטרדם לישראל. טיסה זו היתה קבועה ליום 1.10.10 בשעה 11:10. במהלך ההמתנה לטיסה נאמר לתובעת ולנוסעים נוספים כי יתכן ולא יהיו מקומות בטיסה לכל הנוסעים, בשל כירטוס יתר, והוצעה להם טיסה חלופית ושהיה במלון על חשבון הנתבעת. רק בסמוך לשעת ההמראה הודיע נציג הנתבעת לתובעת כי יש מקום עבורה בטיסה והיא תוכל לעלות עליה.

התובעת טוענת כי בזמן ההמתנה ובשל חוסר הוודאות נגרמה לה עוגמת נפש קשה ועל כן היא דורשת פיצויי.

הנתבעת מצידה טוענת כי היות והתובעת כן עלתה לטיסה היעודה, הרי שאין היא נדרשת לפצותה, אך למעלה מן הצורך הציעה שובר זיכוי בן 100$, אותו סירבה התובעת לקבל.

דיון והכרעה:

הצדדים אמנם חלוקים בשאלה באיזה מועד הגיעה התובעת לטיסה, אך נכונה אני לקבל את גירסת התובעת שהיא הקדימה להגיע לשדה התעופה, לאחר הניסיון המר שהיה לה בטיסה היוצאת מן הארץ.

מכאן שהשאלה הנשאלת הינה האם נוסע שהגיע במועד לטיסה, ושעלייתו למטוס עוכבה בשל חוסר וודאות אם יש מקום על הטיסה, אך בסופו של יום עלה על הטיסה, זכאי לפיצויי. התשובה הראויה לדעתי היא לאו.

אילו הייתה התובעת נדרשת שלא לעלות לטיסה, הרי שבוודאי שהיה מקום לבחון מהו הפיצוי המגיע לה, אך כאשר התובעת סבלה מחוסר וודאות בלבד, אין היא זכאית לפיצויי. שעה שלא נמנע מן התובעת לעלות לטיסה, הרי שטענותיה בעניין עוגמת הנפש שנגרמה לה טוב היו אילו לא נטענו. בעניין זה אבקש להרחיב, החיים מעמידים בפני כולנו מצבים של חוסר וודאות וגם חוסר שליטה. לעיתים ניתן לתלות את תהפוכות החיים בזולת ולעיתים תהפוכות אלו מונחתות "מידי שמיים". העובדה שבמקרה זה יצרה הנתבעת מצב זמני של חוסר וודאות עבור הנתבעת, אינה מחייבת אותה בפיצויי התובעת ואין להטיל עליה אחריות לחששות שמפתח נוסע מסוים כתוצאה משינוי בלוח הטיסות.

טוב ויפה עשתה הנתבעת שהציעה לתובעת פיצויי בצורת שובר זיכויי, ואף ניסתה לשמר אותה בדרך זו כלקוחה, אך פיצויי זה הינו לפנים משורת הדין. הנתבעת לא הייתה מחוייבת כלל לפצות את התובעת בנסיבות אלו.