הדר נ' סבג

פסק דין

הערעור שבכותרת, הוגש כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (תא"ק 09-06-4378, כב' השופטת תמר ניסים שי), מיום 24/6/2013 (להלן: "פסק הדין").

טיעוני הצדדים ופסק דינו של בימ"ש קמא

1.בפסק הדין הכריע בית משפט קמא, כי המערערת (הנתבעת) מחוייבת היתה, עפ"י הוראות סע' 5א' להסכם מכר דירה שנכרת בין הצדדים ביום 22/1/2009 (להלן: "ההסכם"), לשלם למשיב, מוכר הדירה, הפרשי הצמדה לדולר בתוספת לתמורה השקלית שנקבעה בהסכם (ואשר אין חולק כי שולמה במלואה, ובמועדים הקבועים בהסכם).

כנגזרת לאמור קבע בימ"ש קמא, כי המערערת שסרבה לשלם את הפרשי ההצמדה האמורים, הפרה בכך את ההסכם בהפרה יסודית, המזכה את המשיב בנוסף לאכיפת תשלום ההצמדה גם בפיצוי המוסכם הקבוע בסע' 10 להסכם.

2.התובע השית את תביעתו על הוראות ההסכם, בדגש לסע' 5א' להסכם האמור והקובע כי "כל התשלומים ע"ח הדירה ישולמו בשקלים חדשים והם יהיו צמודים לדולר ארה"ב, כאשר הדולר לא יפחת משערו היציג של הדולר במועד חתימה הסכם זה".

התובע טען, ועל כך לא נחלקו הצדדים כי הפרשי ההצמדה על פי מנגנון ההצמדה הנ"ל הסתכם לסך של 44,416 ₪.

משסירבה המערערת לשלם את הפרשי ההצמדה הנ"ל, למועד התשלום האחרון, שלח המשיב התראה ודרישה למערערת, לצד מסירת החזקה בדירה, חרף ההפרה האמורה.

משעמדה המערערת בסירובה, הוגשה התביעה הכספית בפני בית משפט קמא, לתשלום הפרשי ההצמדה ולחיוב המערערת בסכום הפיצוי המוסכם, לאור הפרת המערערת את תנאי ההסכם, בהפרה יסודית.

3.המערערת מצידה טענה כי התמורה שסוכמה בין הצדדים עמדה על סכום שקלי כולל וסופי (930,000 ₪) כשבשום שלב לא דובר ולא סוכם בין הצדדים על הצמדת סכום התמורה לשער הדולר.

לטענת המערערת הוראת ההצמדה שעוגנה בסעיף 5א' להסכם מקורה בטעות סופר, אשר המשיב מבקש לנצלה לצורך עשית עושר ולא במשפט.

בסיכומיה הרחיבה הנתבעת וטענה כי ככל שנכללה הוראת ההצמדה בהסכם שלא מחמת טענות סופר, הרי התנהלות המשיב, אשר עורך דין מטעמו ניסח את ההסכם, היא בגדר התנהלות שלא בתום לב כשהמערערת מצידה חתמה על ההסכם תוך הטעיה.

4.בימ"ש קמא בפסק דינו, שניתן לאחר שמיעת ראיות, הכריע כי תניית ההצמדה בהסכם אינה בגדר טעות סופר, כשבנדון ניתן משקל מכריע לעדות עו"ד סוסן ב"כ המשיב להסכם, אשר ניסח את ההסכם.

5.על אף שבימ"ש קמא סבר כי הטענות החלופיות לשאלת תום הלב וההטעיה, הן בגדר טענות עובדתיות סותרות לטענת טעות הסופר, ראה הוא לבחון גם טענות אלו ולדחותן.

6.בימ"ש קמא קבע כי המערערת לא הוכיחה טענתה לפיה תנית ההצמדה לא סוכמה מראש.

עפ"י בימ"ש קמא, גרסת המערערת נותרה כללית וסתמית. המערערת אף נמנעה מהבאת עדים לתמיכה בגרסתה.

בימ"ש קמא הפנה בהקשר הנ"ל לגרסת המשיב לפיה הדברים סוכמו תוך שהבהיר בשלב המו"מ כי הוא נוסע לחו"ל וכל הכסף מוצמד לדולר. תימוכין לגרסת המשיב מצא בימ"ש קמא, גם בעדותו של עו"ד סוסן.

בימ"ש קמא ראה בסיס להנחה כי טיוטת ההסכם, טרם חתימתה, הועברה לעיון באת כח המערערת, לרבות בהתחשב בנוהל הרגיל בין צדדים מיוצגים.

בנדון נזקפה לחובת המערערת העובדה כי באת הכח מטעמה, לא העידה.

7.עוד קבע בימ"ש קמא כי המערערת שחתמה על ההסכם, לרבות על מכלול עמודיו, מוחזקת כמי שהיתה מודעת להוראותיו, לרבות פיסקת ההצמדה.