הדס ארזים קופות גמל בע"מ ח.פ. 514016567 נ' מועצה מקומית ריינה

החלטה

1.ביום 27.1.11 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת (להלן: "המועצה") בה ביקשה לחייב אותה בתשלום דמי גמולים עבור התקופה שמחודש ינואר 2005 ועד לחודש אוגוסט 2008.

2.בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי סכום החוב במונחי קרן עומד על 2,477,136 ₪ וכי נכון ליום 15.1.11, חוב הנתבעת עומד על 2,899,199 ₪ (כולל ריבית חשב כללי).

3.ביום 27.4.11 הגישה הנתבעת כתב הגנה בו הכחישה את זכאותה של התובעת לסכומים הנטענים בכתב התביעה ופירטה מדוע אין מקום לחייב אותה בפיצויי הלנה.

4.ביום 22.5.11 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אשר על פיו הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת את הסכום הנקוב בכתב התביעה, קרי 2,899,199₪ בצירוף ריבית חשב כללי החל מיום 15.1.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה אשר לפיה הנתבעת תשלם לידי ב"כ התובעת הוצאות משפט (מופחתות) לצורכי פשרה בלבד בסך של 109,710 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף אגרה שלא תושב בסך של 163 ₪.

בסיפא להסכם הפשרה ביקשו ב"כ הצדדים להורות על השבת האגרה ששולמה בתיק והעומדת על סך 24,771 ₪.

5.משנתקבל הסכם הפשרה, ובשים לב לגובה סכום ההוצאות שצוין בסעיף 4 להסכם, נתבקש ב"כ הנתבעת להגיש את עמדת החשב המלווה של המועצה לאמור בהסכם על חלקיו השונים.

ביום 9.6.11 הודיע החשב המלווה של הנתבעת, ד"ר מאלק עמרור, כי הוא מסכים לאמור בהסכם, למעט גובה שכ"ט ב"כ התובעת.

מר עמרור הוסיף וציין כי הנתבעת שרויה במצב כלכלי קשה וכי גרעונה המצטבר הגיע לסך של 37 מיליון ₪.

החשב המלווה הוסיף כי מדובר בשכ"ט גבוה מאוד יחסית למה שנעשה בתיק עד מועד גיבוש ההסכם, זאת בשים לב לכך שהתובעת הגישה כתב תביעה ותו לא.

במקביל הגישה התובעת הודעה מפורטת בה הסבירה מדוע, לשיטתה, יש מקום לאשר את הסכם הפשרה על כל האמור בו וציינה כי ההסכמה להסדר הפשרה מותנית באישור ההסכם בכללותו ועל כל האמור בו.

6.לאור העמדות שנתגלו בעקבות הגשת הסכם הפשרה ובשל התנגדותו של החשב המלווה, נקבע דיון במעמד הצדדים אשר התקיים ביום 21.6.11 (להלן: "הדיון").

7.במהלך הדיון כאמור, חזר ב"כ התובעת על הסיבות אשר מצדיקות לדידו את אישור הסכם הפשרה והדגיש כי מדובר בחוב בגין 4 שנים המתייחס למספר קרנות וכי נעשה מאמץ גדול מצד התובעת לרכז את החוב בתביעה אחת וזאת כדי לייעל את ההליכים ולא לבזבז את המשאבים של הצדדים.

ב"כ התובעת הוסיף כי התובעת עשתה עבודה סיזיפית מאחורי הקלעים עד שהצדדים הגיעו להסכמה באשר לסכום המדוייק אותו חבה הנתבעת לתובעת.

ב"כ התובעת הוסיף כי הפחתת שכ"ט בשיעור של 10% והעמדתו על הסכום הנקוב בהסכם הפשרה נועד לצורכי ההסדר בלבד. הסדר הבא לגלם, בין השאר, תוספת "מינורית" בלבד של 400,000 ₪ בגין ריבית חשב כללי עד לתקופה של 15.1.11, משלא היו רווחים העולים על שיעור ריבית החשב.

8.ב"כ התובעת הדגיש כי הנתבעת מנסה לאחוז במקל משני קצותיו, שכן לא רק "שזכתה" בהנחה בגין פיצויי הלנה שעה שהגיעו הצדדים להסכמה על תשלום ריבית חשב כללי בלבד, אלא אף זכתה בהנחה משמעותית בגובה שכ"ט שעליה לשלם.

9.במהלך הדיון כאמור ולשאלת בית הדין באשר לגובה שכ"ט המינימאלי המומלץ על פי כללי לשכת עו"ד הודיע ב"כ התובעת כי מדובר בסך של 120,000 ₪.

לשיטתו של ב"כ התובעת העובדה כי מדובר במספר תביעות שהיה ניתן להגישן בנפרד מצדיקה קביעת שכ"ט גבוה. כמו כן, לשיטתו של ב"כ התובעת, אין לגזור גזירה שווה בין תביעה ל – 993,000 ₪ לבין תביעה לכ – 3 מיליון ₪. כך שלו הייתה נעשית אנלוגיה בין סכום התביעה לתעריף המינימאלי ניתן היה להגיע לשכ"ט בגובה של 120,000 ₪.

לסיום ביקש ב"כ התובעת להדגיש כי בינו לבין מרשתו קיים הסכם שבמסגרתו בתביעות שהן מעל ל – 100,000 ₪, השכ"ט שאותו הוא אמור לקבל עומד על 4% מהסכום הנתבע.