הלל נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון ב-תת"ע 6700-08-26 מבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים.

המבקש טוען כי הוא מתגורר בירושלים וכי יקשה עליו להגיע לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע בשל המרחק הרב ממקום מגוריו, וכן לאור היותו אב לשלושה ילדים.

כעולה מן הבקשה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 22.9.2026 והמבקש הודיע כי בכוונתו לכפור במיוחס לו בכתב האישום.

על פי הכלל, כאשר נאשם מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו, אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתו. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, העברת הדיון מקום בו כופר הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.7.2012); בש"פ 507/18 מילר נ' מדינת ישראל (5.3.2018); בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018); בש"פ 6927/22 טישלר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (10.11.2022)).

בנסיבות ענייננו, חרף אי הנוחות הכרוכה, מבחינתו של המבקש, בניהול ההליך בבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, לא מצאתי טעם להעדיף את נוחותו של המבקש על פני נוחותם של עדי התביעה, באופן המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.