הגנת יורש של מנה מפני תביעה לאיזון משאבים

כיצד יש לאזן את שוויו של נכס בגין פקיעת נישואין עקב פטירה, כאשר המנוח ציווה את הנכס כמנה ליורש פלוני?

רקע עובדתי

1. התובעת ובעלה המנוח (להלן: המנוח) נישאו ביום 15.9.1976, ונולדו להם שלושה ילדים, הם הנתבעים 1-3 (להלן: הילדים).
2. ביום 1.9.2011 חתם המנוח על צוואה בעדים (להלן: הצוואה), שתוקפה איננו במחלוקת. בצוואה הורה המנוח, כי את עיזבונו ירשו הילדים בחלקים שווים, בכפוף לשני סייגים הרלוונטיים למחלוקת דנא:
   האחד - את זכויותיו בבית ברח' XXX (להלן: הבית) הוריש המנוח לאחיו, הוא הנתבע 4 (להלן: האח). יובהר, כי מחצית הזכויות בבית רשומות על שם המנוח ומחציתן על שם האח.
   האחר – 25% ממניותיו בחברה XXX (להלן: המניות) הוריש המנוח לאח, ו- 75% מהמניות הוריש לילדים.

3. התובעת, שהינה כיום חסויה, הגישה באמצעות אפוטרופא לדין תביעה להצהיר, כי מחצית מהנכסים הרשומים על שם המנוח, הינם בני איזון. ביום 19.7.2016 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה "הנכסים שנצברו במהלך נישואי הצדדים, לרבות הנכסים מושא הצוואה, ולרבות נכסים שנצברו על שם החסויה (ככל שקיימים) – הם ברי איזון".
4. משנסללה הדרך לביצוע איזון משאבים התגלעה מחלוקת באשר לאופן ביצועו, או ליתר דיוק – לגבי השאלה מאילו נכסים יבוצע.

טענות הצדדים

5. טענות האח, הינן (בתמצית) כלהלן:
   • לתובעת אין זכות קניינית בחלקו של המנוח בבית או במניות, כי אם זכות אובליגטורית בלבד לאיזון שווים. זכות התובעת לאיזון משאבים כמוה ככל חוב של העיזבון, כמתחייב מהוראת סעיף 104 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה). לפיכך, יש לנהוג לפי הוראת סעיף 100(ג) לחוק הירושה, הקובעת, כי את חובות העיזבון מסלקים ראש וראשון מנכסים שאינם מנות. כפועל יוצא אין מקום לאזן את שווי זכויות המנוח בבית ובמניות ממנותיו של האח, אלא מנכסים אחרים הכלולים בעיזבון. האח תומך יתדותיו גם באמור בסעיף 131(א) סיפא לחוק הירושה, לפיו נושה של העיזבון אינו רשאי לגבות את חובו ממָנה אם הוא יכול לגבותו מיורש שלא זכה במנה.
   • האח מדגיש, כי יש לכבד את רצונו של האח כפי בא לידי ביטוי בצוואה, לפיו הוא יירש את מלוא הזכויות בבית. לכן יש לבצע את איזון המשאבים באופן שיעלה בקנה אחד עם הצוואה, קרי – לא ייגרע מזכויות האח בבית.