הארכת מעצר עד תום ההליכים לצורך קביעת מועדי ההוכחות

1.        המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של אינוס במשפחה, ניסיון אינוס במשפחה, מעשה סדום במשפחה והתעללות בקטינה. הוא נעצר ביום 8.2.07, מעצרו הוארך עד תום ההליכים, ופרשת הראיות במשפטו טרם החלה.

           בפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

           וזוהי תמצית המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום:

           המשיב, יליד 1975, נישא בשנת 2000 לאמה של המתלוננת. אותה שעה היתה המתלוננת כבת ארבע עשרה. משך חמש שנים מאז נישואיו לאם המתלוננת, ביצע המשיב במתלוננת מעשים מיניים רבים ובהם מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים. תלונתה של המתלוננת נגד המשיב הוגשה כשנה וחצי לאחר שנפרד מאמה, וסמוך לאחר מכך הוגשו כתב האישום ובקשת המדינה לעוצרו עד לתום ההליכים (פברואר 2007).

           ב"כ המשיב לא חלקו על קיום ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. בתחילה הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בבית הוריו בירוחם. המדינה עררה על החלטה זו לבית משפט זה, והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת פרטים נוספים. בית המשפט המחוזי שב והחליט על שחרורו בערובה בתנאי השחרור הנ"ל, והמדינה שבה ועררה על אותה ההחלטה.

           ביום 10.4.07 קיבל בית משפט זה (השופט א' גרוניס בבש"פ 2622/07) את הערר, והורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטה זו נקבע, בין השאר, כי:

"במקרה הנוכחי קיימים שיקולים אחרים ונוספים שבית המשפט המחוזי לא נתן להם משקל מספיק. כך, העובדה שהמשיב קיים קשר, ולו טלפוני, עם המתלוננת לאחר גירושיו מאמה של המתלוננת, מצביעה על מסוכנות.

זאת, במיוחד לאור הנתון הלכאורי לפיו ביצע המשיב עבירות מין במתלוננת בעוד היה הוא נשוי לאמה, וכאשר מתברר כי הוא החל לבצען שעה שהמתלוננת היתה בת ארבע עשרה או חמש עשרה. הנסיבות האמורות אף מציבות חשש כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב איננה בגדר מסוכנות ספציפית המכוונת אך כלפי המתלוננת.

משכך, שחרור לחלופה במקום המרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת אינו יכול להפיג את החשש ככל שמדובר בצעירות אחרות וככל שמדובר בתקשורת אלקטרונית לסוגיה בין המשיב לבין המתלוננת".

           בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב מבחין קצין המבחן ב"התנהגויות חסרות גבולות ובקרה פנימיים (מול המתלוננת) ... קיימים דפוסי פעולה כוחניים תוך ניצול חולשתה", ולאור זאת - "אנו מעריכים כי לא ניתן לשלול סיכון בכל הקשור ליכולתו לשלוט בהתנהגותו ולווסת את דחפיו המיניים.

           עילות אלה העומדות ביסוד ההחלטה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו - שרירות ותקפות גם עתה.

2.        כתב האישום הוגש נגד המשיב ביום 16.2.07. עד עצם היום הזה לא החלה פרשת הראיות, ונכון ליום הזה קבועות בבית המשפט המחוזי ארבע ישיבות לשמיעת ראיות התביעה לתאריכים 11.2.08, 24.2.08, 26.2.08 ו-28.2.08.

           ב"כ המשיב טוען, כי המדובר בעינוי דין מתמשך ברמה ובעוצמה המחייבים שחרורו לחלופת מעצר, אחרת תתרוקן הוראת המחוקק בסעיף 61 ל"חוק המעצרים" מתוכנה. ב"כ המבקשת מציין, כי העיכוב הכה ממושך בבירור המשפט (שטרם החל כלל) נעוצה "בשינויים בהרכב הדן בתיק העיקרי ובסדרי העבודה של בית המשפט המחוזי בתל אביב".

3.        קצב התנהלות ההליכים במשפטו של המשיב מטריד ואינו מניח את הדעת. העובדה שיחלפו למעלה משנים עשר חודשים תמימים מיום הגשת כתב האישום ומיום מעצרו של המשיב ועד לשמיעת ראשון העדים - מטרידה עוד יותר. העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות ביותר, ומסוכנותו הנודעת מהן פורטה בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 2622/07, שעיקריה צוטטו לעיל. עם זאת, על פני הדברים מדובר בנאשם אחד וברשימת עדי תביעה שאינה מורכבת או מסועפת במיוחד.

           מנספחי הבקשה נמצאתי למד, כי בקשות שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי (עוד בחודש אפריל השתא) לשמיעה מוקדמת של עדות המתלוננת - לא נעתרו. העומס הרב בו מצויים בתי המשפט בכלל, ובית המשפט המחוזי בתל אביב בפרט, עולה כדי בעיה מערכתית הפוגעת קשות בזכויות נאשמים לבירור משפטם בקצב המניח את הדעת, שלא לאמר בקצב אותו הורה המחוקק.

           עם זאת, בנסיבות הדברים, כתב האישום דנן והמועדים שפורטו לעיל - מן הראוי הוא כי ייעשה כל מאמץ אפשרי לקבוע מועדי דיון נוספים לשמיעת פרשת הראיות בטרם המועדים הקבועים למחצית השניה של חודש פברואר 2008.

4.        לאור זאת, אני מורה למבקשת לפנות בדחיפות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים במהלך התקופה שמעתה ועד ל-11.2.08.

           המבקשת תודיע עד ליום 1.12.07 את החלטת בית המשפט המחוזי לעניין זה, ולאחר קבלת הודעתה אחליט לגופה של בקשה זו שבפני.

           בשלב זה אני מאריך את מעצרו של המשיב עד ליום 15.12.07.