האם ראוי היה להשאיר את העורר במעצר לאחר ששהה בו זמן רב בלי שעניינו נבחן שוב על ידי שופט, כמצוות החוק, והאם היה לעשות כך גם אם לא הפקיד את הערובה

החלטה

1. בעניין זה אירעה תקלה חמורה, תקלה ממנה יש להפיק לקחים.

2. העורר לא הגיע לדיון במשפטו ב27.5.01-. הוצא נגדו צו הבאה. הצו עצמו הוצא מסיבות
ראויות. בצו ההבאה צוין כי מיד עם מעצרו של העורר, הוא יובא לפני אחד משופטי המותב.
העורר נעצר ביום 13.6.01 על-פי צו ההבאה, והובא ב14.6.01- לפני אב בית הדין.

3. הדיון ב14.6.01- התקיים בהעדר הצדדים. אין בידי הצדדים, גם היום, פרוטוקול של
הדיון האמור ועותק של ההחלטה שניתנה. ניסיונותיו של ב"כ העורר להשיג את הפרוטוקול
לא צלחו. יתכן ומדובר בפרוטוקול שהוקלט ולא פוענח. יהא הדבר אשר יהא, על טופס צו
המעצר כתוב כי העורר ייעצר עד 12.7.01, וכן מצוין כי ישנה החלטה לשחררו ממעצר.
מדיון מאוחר יותר ברור שהעותר יכול היה להשתחרר בהפקדה של 15,000 ש"ח.

4. העורר לא שוחרר כיוון שלא היה בידו סכום ההפקדה. הוא לא הובא בפני שופט.
ב5.7.01- הגיש ב"כ העורר בקשה לשחרור. נתבקשו תגובות והעורר הובא ממעצר ביום
12.7.01, במועד שנקבע מלכתחילה לפרשת ההגנה.

5. ב12.7.01- ניתנה החלטה וזו לשונה:

"הנאשם עדנאן עבדאללה נעצר עפ"י צו הבאה ואף הובא לבית המשפט מכיוון שלא התייצב
לישיבה קודמת בתיק זה. קבעתי כי הנאשם ישוחרר בתנאי שיפקיד 15 אלף ש"ח במזומן, אולם
נראה שסכום זה לא הופקד ועל כן נשאר הנאשם במעצר עד היום. נראה כי הנאשם לא הגיע
לדיון הקודם בשל רשלנות מכיוון שתלויים נגדו מספר תיקים והוא לא זכר באיזה מהם עליו