האם צוואתה האחרונה של המנוחה שנערכה בארצות הברית משלימה צוואה קודמת שנערכה בישראל

השופט חננאל שרעבי:

1. עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ענבל קצב קרן) שניתן ביום 24/3/16 בשלושה תיקי עיזבונות, הנוגעים לעיזבונה של המנוחה י' ז"ל (להלן: "המנוחה").

2. המנוחה השאירה אחריה שתי צוואות:

האחת – צוואה מיום  25.5.09, שבה ציוותה את כל רכושה והונה המצוי בישראל למשיבה, והורתה כי כל יורש אחר, לפי הדין הישראלי, יקבל  1 ₪ בלבד (להלן "צוואת ישראל").

השנייה – צוואה מיום 18.6.10, בשפה האנגלית, בה ציוותה את נכסיה למערערת (להלן: "צוואת ארה"ב").

תרגום נוטריוני של הצוואה הוגש לבית המשפט קמא ביום  3.8.12.

3. פסק הדין קמא עוסק למעשה בשלושה תיקי עיזבונות, כדלקמן:

א.         ת"ע 10805-07-11 – בקשת המערערת לקיום צוואת ארה"ב.

ב.         ת"ע 10771-07-11 – התנגדות המערערת לביצוע צוואת ישראל, בשל קיומה של צוואה  מאוחרת, אשר היא צוואת ארה"ב.

ג.          ת"ע 10668-07-11 – בקשתה של המשיבה למתן צו קיום צוואת ישראל.

4. השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בפני בית המשפט קמא, נגעה לרצון המנוחה:

האם התכוונה בצוואת ארה"ב, האחרונה בזמן, לבטל את צוואת ישראל, או שמא התכוונה שצוואת ארה"ב תחול על נכסים בארה"ב בלבד, ואילו צוואת ישראל, כמצויין בה, תחול על נכסיה בישראל.

הנפקא מינה בין שתי האפשרויות ברורה:

ככל שרצון המנוחה בצוואת ארה"ב, המאוחרת בזמן, היה לבטל את צוואת ישראל, הקודמת בזמן, כי אז תיוותר לקיום גם על הנכסים בישראל רק צוואת ארה"ב, שהזוכה על פיה היא המערערת.