האם נדרשת רשות להגשת ערעור או שמא מדובר בערעור בזכות

החלטה

המערערת הגישה תובענה לבית המשפט המחוזי. הרשמת שדנה בבקשת המשיבה למחיקת התובענה
על הסף דחתה את הבקשה. הוגש ערעור והשופטת שדנה בו קיבלה אותו ודחתה את התובענה על
הסף. על כך מבקשים המערערים לערער לבית משפט זה. השאלה השנויה במחלוקת היא האם
נדרשת רשות להגשת הערעור, או שמא מדובר בערעור בזכות.

הפרשנות המקובלת, אותה מבקשים המערערים לקעקע, גורסת כי פסק הדין של שופטת בית
המשפט המחוזי הוא "פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור", כהגדרת סעיף 41 )ב( לחוק בית
המשפט ]נוסח משולב[ התשמ"ד1984- )להלן: החוק(, וכי חל עליו סעיף 96)ד( לחוק, הקובע
כי "החלטה של בית משפט מחוזי בערעור )על החלטת רשם - ח.מ.ק( ניתנת לערעור לפני בית
המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך..."

לטענת המערערים, סעיף 96)ד( לחוק אינו חל במקרה זה, כיון שהוא דן ב"החלטה", ואילו
בבית המשפט המחוזי ניתן פסק דין. לגירסתם אין המצב נדון כלל בסעיף 96. עוד טוענים
הם כי הן החלטת הרשמת והן פסק הדין של שופטת בית המשפט המחוזי מהווים שניהם דיון
בערכאה הראשונה, ולפיכך חל עליהם סעיף 41)א( לחוק, הקובע כי "פסק דין של בית משפט
מחוזי בערכאה ראשונה ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון." הערעור במקרה זה הוא,
איפוא, ערעור בזכות.

אכן הרשם ובית במשפט היושבים בבית משפט אחד נחשבים כאותה ערכאה. אולם עובדה זו אינה
שוללת את היותו של פסק הדין שניתן על החלטת הרשם פסק דין בערעור. הערעור אינו צריך