האם יש לשחרר את העורר בחלופת מעצר

החלטה

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין שוד מזוין, עבירה לפי סעיף
1977 ובגין שני מקרים של גניבת רכב ושימוש ברכב ללא-ב( לחוק העונשין, התשל"ז)402
413ג לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום, 413ב וסעיף רשות, עבירות לפי סעיף
18 עם שני אחרים לסניף בנק הדואר בכפר יסיף. 28, הגיע העורר, צעיר כבן בתאריך
שניים משלושת השודדים נכנסו לסניף הדואר כאשר הם חובשים כובעי גרב ואוחזים באקדחים,
אחד מהם אף אחז במקל, ואילו השותף השלישי המתין ברכב מסוג פונטיאק שנגנב יום לפני
האירועים האמורים. אחד השודדי בעט בדלת הדלפק וכיוון אקדח לראשה של מנהלת סניף
10,000 ש"ח, והשודד האחר ניסה לפרוץ את הדואר. שודד אחד לקח ממגירה קופסת עץ ובה
הכספת אך ללא הצלחה. בדרכם החוצה זרק אחד השודדים מאזניים לעברה של המנהלת. השודדים
11.3.02-נכנסו לרכב ונמלטו מהמקום. בנוסף, מואשם העורר בכ שבלילה שבין ה
12.3.02 גנב רכב מסוג אופל קאדט ונטש את הרכב בשביל העולה מכפר ראמה לבית ג'אן.-ל

עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לצוות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית
המשפט המחוזי )השופטת ש' וסרקרוג( נעתר לבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות
ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר וזאת למרות טענת בא-כוח העורר לגבי מהות
הראיות ודרך השגתן. כמו כן קבע כי קמה עילה לעוצרו עד תום ההליכים נוכח מסוכנות