האם יש לאפשר גבייה של דמי מזונות זמניים שלא נגבו ובינתיים נמחקה התובענה

1. לפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ באילת )כב' הש' מ. נדל( שניתנה ב-16/10/01 ,בה
עוכבו ההליכים שננקטו בתיק הוצל"פ 494/92 . ההליכים ננקטו לגביית מזונות זמניים
)להלן:"ההחלטה למזונות זמניים"(,שנפסקו על ידי כב' השופט טימור בביהמ"ש המחוזי בב"ש
בתיק מ.א. 860/91 ביום 10/3/92. הצדדים כולם יהודים.

להשלמת המסגרת העובדתית יש להוסיף שביום 2/11/92 נמחקה ,ע"י כב' הש' טימור, התובענה
במסגרתה נקבעו המזונות הזמניים.

2. לטענת המערערת,אשת המשיב )להלן:"האישה"(, טעה ראש ההוצל"פ שעיכב את ההליכים על
פי סעיף 11)ב( לחוק לתיקון דיני משפחה )מזונות( התשי"ט-1959 )להלן:" סעיף 11
לחוק"(.

נטען שסמוך לפסיקת המזונות הזמניים,כ-4 חודשים לאחר שניתנה, נפתח תיק ההוצל"פ והיו
במסגרתו דיונים. ב-5/92 אף נדחתה בקשת המשיב )להלן:"הבעל"( לעיכוב הליכים.

אמנם מ-1992 לא פעלה האשה בתיק ההוצל"פ ,משום שפחדה מהבעל, אך בשל מצוקה כלכלית