האם יש לאסור על המשיב להתגורר לא אך בחברון אלא גם בקרית-ארבע

החלטה

המשיב עומד לדין לפני בית-משפט השלום בירושלים בשני אישומים: אישום אחד הוא עבירה
של קבלת נכס בידיעה כי בפשע נלקח, ואישום שני - עליו עומד המשיב לדין בצוותא-חדא עם
אחר - עניינו הסגת גבול והיזק בזדון. עיקר הדברים יימצא באישום השני. המשיב היה
מנהל עבודה בחברון ואחראי על פעולותיו של טרקטור שעבד במקום ואשר ננהג בידי הנאשם
האחר. תוך כדי העבודה, ובכוונת מכוון - לדיברי כתב-האישום - הרסו המשיב והאחר במזיד
באמצעות כף הטרקטור ומוטטו כליל קירות של מחסנים השייכים לאחד מוחמד עומר אל-תמימי
ואשר הוחזקו בשכירות על-ידי עבד אל פתאח קעיד. את מעשה ההרס ביצע האחר בהנחיית
המשיב.

עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך הובעה הסכמה
מצידה להסתפק בחלופת-מעצר "אם תוצע כזו, תוך עמידה על הרחקתו של המשיב מחברון עד
תום ההליכים". נוכח עמדת המדינה שוחרר המשיב זמנית ל"מעצר-בית" בבית אימו באשדוד,
אך לאחר שבוע הסכימה המדינה לביטול התנאי בדבר "מעצר-בית" ובלבד שלא יותר למשיב
לשהות בכל איזור חברון. בית-משפט השלום )מפי כב' הנשיא, השופט אמנון כהן( אימץ עמדה