האם המערער בערעורי מס רשאי להגיש ראיות סותרות לממצאים שנקבעו לגביו בפסק דין פלילי?

בבקשת המשיב "לצירוף הכרעת הדין הפלילית והגבלת הדיון בערעור"

רקע

1.         כנגד המערער הוגש כתב אישום, בגין עבירות שונות בקשר לשלושה עיסוקים שיוחסו למערער: ניכיון שיקים, הלוואות חוץ בנקאיות ופעילות כסוכן הימורים                         (ת.פ. 27036-04-11).

            במסגרת עסקת טיעון הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שכלל עבירות המתייחסות לשלושת העיסוקים האמורים.

2.         המשיב הוציא למערער שומות לפי מיטב השפיטה לפי סעיף 145 ל פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן - פקודת מס הכנסה) לשנים 2007-2008 (נשוא הערעור    עמ"ה 1220-04-12) ולשנים 2009-2010 (נשוא הערעור עמ"ה 40357-11-12), לאחר שהמערער לא דיווח על הכנסותיו מעיסוקיו האמורים.

            רק לאחר הגשת השומה לשנים 2009-2010 הגיש המערער דו"ח לשנת המס 2010 בלבד.

3.         הערעורים דנן הם על השומות הללו, והדיון בהם אוחד.

            בהתאם להחלטת בית המשפט הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.

            משום מה, בחר המערער בתצהירו להתייחס לערעור בעמ"ה 40357-11-12 בלבד.

            המשיב צירף לתצהיריו העתקים של כתב האישום המתוקן, הסדר הטיעון והכרעת הדין, והסתמך על העובדות והמסקנות הכלולות בהם.

הבקשה ותמצית טענות הצדדים

4.         בבקשה זו, שהוגשה לאחר הגשת תצהירי הצדדים, מבקש המשיב לצרף את הכרעת הדין שניתנה בהליך הפלילי ולהגישה כראיה לממצאים ולמסקנות שנקבעו בה, בהתאם לסעיף 42א ל פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות).

            כן מבקש המשיב לקבוע שהדיון בערעורים יוגבל לשאלות שלא הוכרעו בהליך הפלילי בלבד, וכי המערער אינו רשאי לסתור את העובדות הכלולות בכתב האישום המתוקן, וזאת בהתאם לסעיף 42ג ל פקודת הראיות.

5.         המערער בתגובתו לא התנגד להגשת הכרעת הדין כראיה, אך התנגד לבקשת המשיב להגבלת הדיון לשאלות שלא הוכרעו בהליך הפלילי בלבד וכן לכך שהוא אינו רשאי להביא ראיות הסותרות את העובדות הכלולות בכתב האישום המתוקן.

            לטענת המערער, בערעורי מס המערער רשאי להביא גם ראיות שאינן קבילות במשפט אזרחי רגיל.

            המערער הסתמך בענין זה על תקנה 10א ל תקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976, ובצדק העירה ב"כ המשיב בתשובתה לתגובת המערער כי התקנה הרלבנטית לעניננו היא התקנה המקבילה, תקנה 10(ב) ל תקנות בית המשפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), תשל"ט-1979 (להלן - תקנה 10(ב)).

            המשיב חלק על פרשנותו של ב"כ המערער לתקנה זו.

דיון

6.         סעיף 42 א(א) ל פקודת הראיות קובע: