האם הוכח קשר סיבתי בין מעשיו של הבנק לבין התמוטטותה של החברה

השופט י' טירקל:

רקע

1. המערער בע"א 4814/97 - הוא המשיב בע"א 6004/97 - )להלן - "הבנק"(, כרת בשנת 1985
עם המערערים מס' 2 ו3- בע"א 6004/97 - הם המשיבים מס' 2 ו3- בע"א 4814/97 - )להלן -
"ריטה ו"ניסים" בהתאמה(, חוזים לפיהם התחייבו ריטה וניסים לספק שירותי מזנון למספר
סניפים של הבנק בתל אביב. בחודש אוגוסט 1988 כרתו ריטה וניסים הסכם עם אדם בשם
פירסט לפיו התחייבה ריטה למכור את חלקה "בשותפות בזכויות אשר במזנונים". מאוחר
יותר, הקימו ריטה וניסים חברה בשם "פרחי שירותי מזנון בע"מ" - היא המערערת מס' 1
בע"א 6004/97 והמשיבה מס' 1 בע"א 4814/97 - )להלן - "החברה"; ניסים, ריטה והחברה
יקראו יחדיו - "המשיבים"(. ביום 17.10.89 כרתו החברה והבנק חוזה שבו התחייבה החברה
לספק שירותי מזנון לסניפי הבנק בתל אביב שלהם סיפקו ריטה וניסים שירותי מזנון בעבר
)להלן - "החוזה"(. כמו כן, מסרה החברה לבנק כתב התחייבות שהמגדיר, בין היתר, את
אחריות החברה לעיקולים על כספים של ריטה וניסים.

ביום 17.11.89 הוטל לפי בקשת פירסט עיקול על כספים של ריטה שבידי הבנק. הבנק סרב
לכבד ארבעה שיקים של החברה והחזיר אותם למפקידיהם עם הערה "מעוקל" על גבם. נוסף,
הבנק פנה גם אל ראש ההוצאה לפועל וביקש לקבל הוראות כיצד עליו לנהוג בעיקול; משלא
התקבלה תשובה, עיכב את מחציתו של תשלום שהגיע לחברה ]להלן - "הסכום המעוכב"[.

ביום 22.2.90 הודיע הבנק לחברה בכתב, 60 ימים מראש, "על הפסקת ההתקשרות". זאת עשה