האם בעלה של האלמנה נפטר כתוצאה משירותו הצבאי?

פסק דין 

נתוני רקע ועובדות;

1. המערערת, אלמנתו של המנוח מר אלמוני ז"ל יליד 1949, אשר נפטר ביום 30.12.03 הגישה תביעה למשיב ביום 28.1.04 להכרת זכויות בני משפחה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950 (להלן:"חוק המשפחות").

2. המשיב דחה ביום 1.08.04 את התביעה וזאת בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר ישראל תמרי, מומחה למחלות לב, וכן על חוות דעתו של פרופ' עמיחי רובין, מומחה למחלות פנימיות וריאה. שני הרופאים הנכבדים סברו כי אין קשר בין נסיבות פטירת המנוח לבין נכותו הקיימת שנגרמה בעת שירותו בקבע בשנת 1975, כאשר המנוח נפגע מכדור בכף רגל ימין וכתוצאה מכך נאלץ לעבור בשנת 1992 קטיעה מתחת לברך, ובשנת 1996 קטיעה נוספת בשליש העליון של עצם הירך מימין.

3. ביום 9.7.07 פנתה המערערת למשיב בבקשה לעיון נוסף בתביעתה. לפנייה צורפו חוות דעת רפואיות של ד"ר גבע. המשיב בדק את פניית המערערת לגופה וביום 22.09.09 נתנה על ידו החלטה לפיה אין קשר סיבתי בין נסיבות פטירת המנוח לנכותו המוכרת ועל כן תביעתה נדחתה, שוב. לאור דחיית תביעתה ע"י המשיב, הגישה המערערת ערעור זה.

4. לאחר שהתנהל ההליך בתיק זה והוגשו ע"י הצדדים סיכומים, החליטה הוועדה כי המחלוקות הרפואיות בין המומחים מטעם המערערת והמשיב הן כה קוטביות ועמוקות עד כי יש מקום למנות מומחה נוסף, מטעם הוועדה. ביום 27.1.13 מונה אלדר, מנהל מרכז הלב בבית החולים תל השומר (מרכז הלב ע"ש לבייב במרכז הרפואי ע"ש שיבא) כמומחה מטעם הועדה (להלן: "פרופ' אלדר"). המומחה נשאל גם האם ישנו קשר סיבתי בין נכותו המוכרת של המנוח לבין פטירתו. המומחה מסר את חוות דעתו ביום 3.6.13. הוא נשאל שאלות הבהרה מטעם הצדדים וכן עמד לחקירה על חוות דעתו.

5. מחוות דעתו של פרופ' אלדר (ראה: "בימ"ש/1) עולה כי מותו של המנוח הינו מוות פתאומי (וזאת למרות שמדובר באדם עם מחלות רבות שמצבו הרפואי התדרדר בשנה שקדמה למותו). בהעדר נתיחה שלאחר המוות, לא ניתן לקבוע את סיבת המוות בוודאות אולם הסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי (בלמעלה מ – 80% מהנפטרים בפתאומיות) היא טרשת כלילית, אירוע כלילי חד ומחלת לב כלילית מאובחנת. לכן, למרות שלא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת המוות פרופ' אלדר קבע כי יש להניח בסבירות גבוהה שהמוות אכן היה מוות פתאומי על רקע לבבי.

6. באשר לשאלה האם יש קשר בין הנכות המוכרת לבין מותו הפתאומי של המנוח המומחה השיב פרופ' אלדר לשאלה בחיוב וטען כי יש קשר המוערך בכ – 40% בין הנכות המוכרת (קטיעת הרגל מעל הברך) לבין מותו של המנוח. המומחה סבר כי היו למנוח מספר גורמי סיכון שלא ניתן ליחסם ישרות לקטיעה. אלו כוללים יתר לחץ דם, עישון כבד, רמה גבוהה מאוד של שומנים בדם והשמנת יתר. בנוסף הייתה מחלת ריאות חסימתית קשה משנית לעישון הכבד שהוסיפה אף היא עומס על הלב. ההשפעה של גורמי הסיכון האלו על התפתחות אפשרית של מחלת לב טרשתית ועל קיצור תוחלת החיים היא מכרעת והמומחה העריך אותה בכ – 60%.

7. לאחר חקירתו של פרופ' אלדר ע""כ הצדדים, שבה והורתה הוועדה על הגשת סיכומים. הצדדים הגישו סיכומיהם, וכעת להכריע וליתן פסק דין בערעור זה.

טענות המערערת:

8. לטענת המערערת פטירתו של המנוח לא הייתה פתאומית. המנוח היה חולה סופני, סיעודי מורכב שסבל במשך 28 שנים עשרות ניתוחים, זיהומים ואשפוזים מתמשכים אשר הובילו לבעיות בריאות נוספות בקשר ישיר עם פציעתו המקורית, ושהינם פועל יוצא של נכותו המוכרת.

המערערת הגישה כאמור 2 חוות דעת של ד"ר יואב גבע מיום 13.05.07 ומיום 09.05.10 אשר בהן קובע ד"ר גבע כי יש קשר סיבתי הדוק בין נכותו המוכרת של התובע לבין פטירתו בטרם עת. בחוות דעת זו, לאור העובדה שלא בוצעה נתיחה שלאחר המוות במנוח , מונה ד"ר גבע את הסיבות האפשריות לפטירת המנוח, כאשר כולן קשורות לנכותו המוכרת.