האלה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התביעה שבפנינו הינה כנגד מכתב דחייה ששלח הנתבע לתובעת ביום 5.8.10, בו נדחתה תביעתה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 24.11.08.

בתביעה שבפנינו מבקשת התובעת להורות על ביטול ההודעה על דחית התביעה לתשלום דמי פגיעה ולקבוע, כי תביעת התובעת הוגשה תוך המועד כחוק, באמצעות מעבידה בהתאם להוראות תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה ) תשי"ד – 1954).

ואלה עובדות המקרה שאינן במחלוקת:

1.ביום 24.11.08, בדרכה לעבודה, ארעה לתובעת תאונת דרכים שהיא בגדר תאונת עבודה.

2.ביום 4.12.08 חתם המעביד – משרד החינוך – על טופס בל/250.

3.כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת אי כושר עבודה.

4.התובעת הגישה למעביד טופס הודעה על פגיעה בעבודה ביום 18.1.09. חותמת נתקבל של משרד החינוך מתאריך זה מצויה על גבי הטופס (נספח ג' לתביעה).

5.לתובעת שולמו דמי פגיעה באמצעות המעביד במשכורת חודש 2/09.

6.ביום 18.11.09 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה.

7.התובעת נדרשה ביום 24.11.09 להגיש הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה.

8.התובעת שבה ופנתה לנתבע, טענה כי ההודעה על הפגיעה בעבודה והתביעה לתשלום דמי פגיעה הוגשו באמצעות המעביד, וביקשה לקבל תביעתה לקביעת נכות ולזמנה לועדה רפואית (מכתב מיום 31.12.09, נספח ט' לתביעה).

9.פעם נוספת נדרשה התובעת להגיש הודעה על פגיעה בעבודה שלא הוגשה עד כה לנתבע (מכתב מ-7.1.10 נספח י' לתביעה).

10.לאחר התכתבויות נוספות, ולאחר שהנתבע שלח לתובעת טופס תביעה למילוי על ידה. רק בתאריך 7.6.10 שלחה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה.

11.ביום 5.8.10, כאמור, נדחתה התביעה על פי הוראות סעיף 296(א) לחוק מאחר שהוגשה בחלוף כשנה וחצי לאחר התאונה, ולפיכך אין התובעת זכאית לדמי פגיעה.

עיקר טענות התובעת:

12.לטענת התובעת, תביעתה הוגשה באמצעות המעביד, תוך המועד כקבוע בחוק, שולמו לה דמי פגיעה במשכורת 2/09 ואין לומר, כי תביעתה התיישנה.

עיקר טענות הנתבע

13.לטענת הנתבע, התובעת כבר קיבלה דמי פגיעה מהמעביד, ממילא אינה זכאית לכפל תשלום ולפיכך דין התביעה להדחות.

אין בית הדין עוסק בתביעות תיאורטיות.