ה"ת 52141-02-16 נעלווה נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי

לפני בקשה להשבת רכב מסוג מאזדה מ.ר. 7956011 לידי המבקש (להלן: "הרכב").

כטענה מקדמית טען ב"כ המבקש כי בקשת החילוט הוגשה שלא בהתאם להוראות החוק משום שלא הוגשה כבקשה נפרדת ומבלי שנתמכה בתצהיר. טענת זו נדחית. הוראות החוק ברורות והבקשה במקרה הזה הוגשה כדין ובהתאם להוראת סעיף 36א(ה) לפקודת הסמים המסוכנים. בקשה נפרדת ותצהיר אליהם התייחס הסנגור רלוונטיים כאשר מוגשת בקשה לצו אחר וגם זאת בטרם הגשת כתב אישום כאמור בסעיף 36ו(ב) לפקודה הנ"ל.

לגופו של עניין, המשיבה הסכימה לשחרור הרכב בתנאים ועיקר המחלוקת נסובה סביב גובה ההפקדה שעל המבקש להפקיד לצורך שחרורו.

ב"כ המבקש טען כי שווי הרכב כ- 90,000 ₪ ובשים לב לכך שהרכב משועבד לבנק ביקש להסתפק בהפקדה שאיננה עולה על 18,000 ₪ לצורך שיחרורו.

ב"כ המשיבה טענה כי שווי הרכב הוא כ- 100,000 ₪. ביחס לשעבוד טענה כי מן המסמך שצורף עולה כי חלק מסכום ההלוואה הוחזר כך שבכל מקרה לא קיימת לבנק זכות שעבוד על מלוא שווי הרכב. המשיבה ביקשה לשחרר את הרכב בכפוף להפקדה בסך 30,000 ₪ (כ-30% משווי הרכב), כמקובל בפסיקה הנוהגת בעניין זה ויתר התנאים המקובלים.

אף אחד מן הצדדים לא הגיש ראיות ביחס לשווי הרכב. גם הסוג והפרטים לא נמסרו באופן מלא ועל כן נקודת המוצא לדיון היא הנתונים להם הסכים הסנגור בדבר שווי הרכב, היינו 90,000 ₪.

ביחס לטענת השעבוד- כל שעולה מן המסמך שצירף הסנגור הוא כי המבקש נטל הלוואה לרכישת רכב. לא ידוע מהו הרכב המדובר ולא מצוין שיעבוד כלשהו ותנאיו. גם בהנחה שאכן מדובר ברכב מושא דיון זה, הרי לא קיימים נתונים בדבר שעבודו של מי גובר ואין זה השלב המתאים לקביעת סדר עדיפויות בין נושים שונים (הבנק מול המדינה).

לאחר שהבאתי בחשבון את העבירות המיוחסות למשיב, משכו המשוער של ההליך והפסיקה הנוהגת בכגון דא, באתי לכלל מסקנה כי ניתן לשחרר את כלי הרכב, אולם זאת בכפוף לערבויות, אשר יכללו גם הפקדת כסף מזומן, או ערבות בנקאית צמודה, בשיעור 25% משווי כלי הרכב.

אני מורה על שחרור כלי הרכב מושא הבקשה והעברתו לידי הבעלים הרשום בתנאים הבאים: