ה"ת 27457-06-14 טרופ ואח' נ' משטרת פתח תקווה - תביעות פלילי

רקע כללי בתמצית

1.לפניי בקשת המבקשת להשבת תפוסים ,בגדרה מתבקש ביהמ"ש להורות על השבת הסך של 4,700 ₪ אשר נתפס, במהלך חיפוש שבוצע בבית המבקשת המשותף לה ולמר רוסלן טרופ.

2.כנגד רוסלן טרופ (להלן:"הנאשם"), הוגש כתב אישום (מתוקן), המכיל ארבעה אישומים. שלושת האישומים הראשונים מייחסים לנאשם עבירות של סחר בסם מסוכן. באישום הרביעי מיוחסת לנאשם עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

3.ביום 26.06.14 התקיים דיון בבקשה. בהחלטתי מאותו יום נתבקשה המשיבה להמציא לביהמ"ש את הודעת המבקשת ואת דו"חות הפעולה. המסמכים הנ"ל הוגשו ע"י המשיבה לתיק ביהמ"ש ביום 01.07.14 .

ביום 12.07.14 הציע ביהמ"ש פשרה ביחס לבקשה. המבקשת התנגדה להצעת ביהמ"ש וביקשה כי תינתן החלטה סופית על פי הדין , וכך ייעשה.

המסגרת המשפטית בקצירת האומר

4.מקור הסמכות לתפיסת חפצים כדי להבטיח את אפשרות חילוטם עם סיום המשפט נקשרת להוראת סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט 1969.

תכלית הוראה זאת צופה פני העתיד ההליך המשפטי וסיומו. התפיסה מיועדת לאפשר למערכת לממש את סמכות הענישה באמצעות חילוט החפץ במסגרת העונש שייגזר על העבריין, וכן משקפת היא את הגישה ולפיה פגיעה בזכות הקניין אפשרית מקום בו החפץ הוכתם בעבירה.

החילוט אינו עונש, תכליתו הראשונה הינה תכלית הרתעתית בכך שמבקש הוא למנוע מצב בו חוטא יוצא נשכר ממעשה עבירתו והוא פוגע בתמריץ העיקרי שיש לעבריין בביצוע עבירה- הכדאיות שבביצוע (ר' ע"פ 4496/04 מחג'נה נ' מדינת ישראל (11.09.05)).

תכלית נוספת שהוגדרה בפסיקה הינה בעלת אופי קנייני "הוצאת בלעו של גזלן מפיו" (ר' ע"פ 7475/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית פ"ד נ"ב(2) 385 , 410).

5.סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים דן בחילוט רכוש בהליך פלילי וקובע בין היתר, כי אם הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה ביהמ"ש לחלט רכוש שהושג במישרין או בעקיפין " כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע עבירה או שיועד לכך".

סעיף 36ו' לפקודה דן בסעדים זמניים בקשר לחילוט וקובע בין היתר, כי עם הגשת כתב אישום רשאי ביהמ"ש "לתת צו זמני בדבר – מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט..."

6.על מטרת הסעד הזמני נאמר בבש"פ 6817/07, מדינת ישראל נ' סיטבון ( 31.10.07), בין היתר כי : " האפשרות ליתן סעד זמני ברכוש מטרתה לשמר את מצבת נכסיו של הנאשם ולמנוע הברחתם, באופן שאם יורשע בסופו של הליך ויינתן צו חילוט, ניתן יהא לבצע הצו...כן מיועד הסעד הזמני למנוע מהעבריין המורשע להפיק תועלת מרכוש שהניבה לו העבירה. הסעד הזמני מיועד אפוא לאפשר מימושם של תכליות החילוט. יחד עם זאת ברי, כי ביהמ"ש הדן בבקשה למתן סעדים זמניים יעשה כן בזהירות המתבקשת מהפגיעה בקניינו של הנאשם, שמוחזק בשלב זה, כחף, לנוכח האפשרות שבסופו של ההליך לא יוחלט על חילוט הרכוש" (ר' גם : בש"פ 3281/13 מדינת ישראל נ' פיסו ( 23.06.13) ; ע"פ 5983/13 בן חמו ואח' נ' מדינת ישראל (21.7.14))) .

7.החוק מאפשר מימוש של צו חילוט מתוך רכושו של אדם אחר מתוך הכרת המציאות בה פועלים עבריינים, לא אחת, במבט צופה פני עתיד ומפזרים את הרכוש שמשמש אותם בביצוע העבירות, או את הרכוש שצברו כפירות העבירה, בין מקורבים שונים שאין להם חלק בביצוע העבירות ועל כן גם לא יועמדו לדין. לפיכך, נפסק כי עצם הבעלות של אדם ברכוש, כשלעצמה, אינה מגינה מפני חילוט (ר' פרשת סיטבון לעיל; בש"פ 6665/02 אופק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו (6) 544 , 548).