קוניקוב נ' ישראל

בביתו של המבקש נערך חיפוש בעקבות חשד לפשיעה על רקע גזעני. במהלך החיפוש נתפס מוצג הנדמה לכלי ירי. המשיבה מבקשת את השמדתו בעוד המבקש דורש את השבתו אליו.

ב"כ המבקש טען כי למוצג שנתפס אין כל קשר לחיפוש שנערך ולחשדות שהובילו אליו. המוצג המדובר נמצא בתוך מגירה והוא נקנה על ידי אביו של המבקש לפני עשרים או שלושים שנה. לטענתו מדובר בסוג של מזכרת וספק אם מדובר בכלי שמיש. ב"כ המבקש הוסיף וטען כי אין כל מקור חוקי להשמדה. צו הפיקוח שעוסק בצעצועים מסוכנים הוא ביחס לשימוש עסקי.

ב"כ המשיבה הציג חוות דעת הקובעת כי מדובר בכלי הדמיית יריה הנועד לשימוש מקצועי אצל גופים מורשים. לטענת המשיבה בעבירות על רקע גזעני נעשה שימוש לעיתים בצעצועים מסוכנים וכלים הנדמים ככלי יריה, דבר שעלול להוביל לאלימות ממשית. כן הוצג צו אלוף פיקוד האוסר על ייבוא צעצועים כאלה.

יצויין כי לאור בקשתו של ב"כ המבקש נחקר ביום 22.3.2017 המומחה על חוות דעתו ואתייחס לכך בהמשך.

דיון והכרעה

סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן "הפסד"פ") קובע:

"הובא לפני שופט, מכוח צו חיפוש, חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו, ולא הוכיח המחזיק הצדק חוקי, רשאי השופט להורות על החרמתו, השחתתו או השמדתו, אף אם לא יובא אדם לדין בקשר אליו".

סעיף 34 לפסד"פ קובע:

"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן – שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שייקבעו בצו".

בית המשפט העליון קבע בעבר כי לבית המשפט סמכות שלא להשיב חפץ תפוס לבעליו גם כאשר לא הועמד החשוד לדין:

"הוראות הפקודה ברורות ומפורשות ועל-פיהן אין מניעה עקרונית לא להשיב לחשוד חפצים תפוסים, ככל שהם אסורים לשימוש או להחזקה, גם כשלא הוגש נגדו כתב אישום" (בש"פ 5234/14 הלוי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.12.2014)).