א. כהן פינוי ומחזור פסולת בע"מ נ' משטרת ישראל - מדור הגנת הסביבה (רמלה)

1.ביום 1/8/16 נפתחה הבקשה וזאת בהודעה מוסכמת של הצדדים ולפיה תשוחרר המשאית שמספרה 62-401-63 בתנאים הכוללים הפקדה כספית, התחייבות עצמית, עיקול במשרד הרישוי וכן איסור דיספוזיציה.

2.באותו המועד נתנה כב' השופטת נגה שמואלי-מאייר החלטה בפתקית "כמבוקש" והמשאית שוחררה.

3.יצויין כי לא התקיים דיון לגופו של עניין, ולבית המשפט אין כל ידיעה מדוע המשאית נתפסה ומדוע שוחררה בתנאים אלו.

4.ביום 2/4/17 פנתה גזברות בתי המשפט אל המשטרה וביקשה לברר האם הוגש כתב אישום שכן חלפו מעל 180 יום, וכן את מספר התיק.

5.ביום 24/4/17 השיבה המשטרה וביקשה ארכה של חודש ימים, מתברר שטרם הוגש כתב אישום, לפי הודעתה של המשטרה ביום 27/9 הועבר התיק ללשכת התביעות וביום 30/10 הועבר לתובע חיצוני אשר ביקש השלמות חקירה ורק ביום 22/3/17 הוחזר התיק לאחר השלמות וכעת עובדים על כתב אישום.

6.בנסיבות אלו מבוקש "להיעתר לבקשה של המשיבה ולאשר את הארכה המבוקשת".

7.המבקשת מתנגדת לכך וטוענת כי הערבויות פקעו זה מכבר, לכל היותר ולפנים משורת הדין מוכנה המבקשת להתרת ההתחייבות והעיקול על כנם ומבקשת חזרה את הפקדון הכספי.

8.הוראות החוק בדבר תפיסת חפצים מוסדרות בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969. ההוראות קובעות את סמכות התפיסה (סעיף 32), סמכות להחזיר את התפוס לפי צו (סעיף 34) והסמכות להאריך את הזמנים מעבר לשישה חודשים (סעיף 35).

9.בית המשפט העליון במספר החלטות הבהיר כי זכות הקניין הינה זכות יסוד וכי על כן הפגיעה בה צריך שתהיה לפי חוק ולשם כך נועדו הוראות הפקודה בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מ"י, פד"י נד (2) 464.