ה"פ 9178-09-16 כהן ואח' נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ

לפניי בקשה לסילוק על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, מכוח סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").

לטענת המבקשת, מאחר ועניין התובענה שהוגשה נגדה על-ידי המשיבים בבקשה זו במתן פסק-דין הצהרתי בקשר להסכם מכר במקרקעין ולסעד המבוקש השלכות באשר לאכיפת ההסכם ועל בטלות חלק מסעיפיו, הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לערכאה זו.

המשיבים טוענים כי בפתח תגובתם כי אף אם הסבור בית המשפט כי אינו מוסמך לדון בתובענה הנוכחית, הרי שאין כל הצדקה לסלק על הסף תובענה כאשר ניתן להעבירה לבית המשפט המוסמך.

עוד טוענים המשיבים כי מאחר והסעד הנתבע במסגרת כתב התביעה הוא סעד הצהרתי, הרי שעל-פי "מבחן הסעד", לערכאה זו הסמכות לדון בה. בנוסף, טוענים המשיבים כי לא עתרו בכתב התביעה להצהיר על בטלות הסכם מכר ושאלת תוקפו, למעט באשר לעניין הריביות הנוגעות להלוואות הסבסוד. המשיבים מפנים להליך אחר שניהלו נגד המבקשת לעניין הסכומים שנגבו מהם מכוח הסכם מכר במקרקעין, במסגרתו לא העלתה המבקשת את טענת היעדר סמכות עניינית.

עוד מפנים המשיבים לפרשנות המרחיבה של הסעיף 51(א)3 לחוק ולשיקולי יעילות מאחר ולשיטתם, עניינו של כתב התביעה בתשלום הריביות שסכומן המצטבר זעום והשאלות המשפטיות אינן מן מורכבות.

המבקשת, בתשובתה לתגובת המשיבים שהוגשה ביום 2/11/16 חזרה על טענתה לפיה בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה שעניינה סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם מכר מקרקעין ובטלות סעיפיו. כן, הוסיפה המבקשת כי מאחר והתובענה אינה מתאימה להתברר במסגרת המרצת פתיחה, בין היתר בשל טענות שונות לביצוע עוולות נזיקיות וחוזיות וכי מתכונתה הנוכחית תחייב פיצולה בין בתי משפט שונים, אין מקום להורות על העברתה לבית המשפט המוסמך אלא על סילוקה על הסף.

בעקבות הגשת תשובת המבקשת, הוגשה מטעם המשיבים הבקשה למחיקתה בשל הרחבת חזית. לטענת המשיבים, בתשובתה העלתה המבקשת טענה לפיה התובענה אינה מתאימה להידון כהמרצת פתיחה וכן הטענה לעניין פיצול הדיון בין ערכאות שונות. מאחר וטענות אלו לא נטענו בבקשה לסילוק על הסף, העלאתן במסגרת התשובה לתגובה מהווה הרחבת חזית אסורה. עוד טוענים המשיבים כי לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה כעניין "נגרר" לסעד הראשי מכוח סעיף 76 לחוק.

המבקשת, בתגובתה למחיקת תשובתה, טענה כי המשיבים הם אלו שמעלים בדלת האחורית ובמסגרת הבקשה למחיקת תשובתם טענה חדשה של סמכות שבגררה שלא בא זכרה בתגובת המשיבים לבקשה לסילוק על הסף. לגופו של עניין טענה המקשת כי איסור על הרחבת חזית כפי שחל בכל הנוגע לכתבי הטענות, אינו מתקיים עת המדובר בבקשות בכתב. עוד טוענת המבקשת, כי הרחבת חזית יכולה להיווצר רק מקום בו הוגדרה החזית ולא בטרם הסתיימה הגשת כתבי הטענות. עוד טוענת המבקשת כי טענתה היא טענה משפטית ואינה מהווה הרחבת חזית אסורה אף אם לא נטענה במפורש בבקשה לסילוק על הסף.

באשר לבקשה למחיקת תשובת המבקשת לבקשה לסילוק על הסף, הרי שדינה להידחות. משטענו המשיבים בתגובה לבקשה לסילוק על הסף כי אין להורות על מחיקתה אלא על העברתה לערכאה מוסמכת, זכותה של המבקשת להשיב מדוע אין לעשות כן אלא להיעתר לבקשתה לסילוק על הסף. לכך נועדה הזכות שניתנה למבקשת להשיב לתגובת המשיבים ואין המדובר בהרחבת חזית אלא בתשובה לטענת המשיבים.

לגופה של הבקשה, נראה ערכאה זו אינה מוסמכת לדון בתובענה, אולם, אין מקום לסלקה על הסף ויש מקום להעבירה לזו המוסמכת.

עניין התובענה הינו מתן פס"ד הצהרתי בקשר להסכם מכר במקרקעין שנחתם בין הצדדים, הקובע, בין היתר כי המבקשים אינם חבים למבקשת כל תשלום בגין איחור בתשלום, כי ככל שהיה איחור הוא אינו בשליטת המשיבים, כי המבקשת הטעתה אותם והציגה מצגי שווא בעת ניהול משא ומתן בטרם חתימת ההסכם, כי המבקשת גרמה לעיכוב בתשלום, כי המבקשת ניסחה את חוזה המכר לרעת המשיבים ופעלה בחוסר תום לב במהלך ביצוע ההסכם וכי למבקשת לא נגרם כל נזק.

במילים אחרות, הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי בדבר תוקפו ואכיפתו של הסכם מכר במקרקעין.

סעיף 51(א)(3) לחוק קובע כך:

"בית משפט השלום ידון באלה... תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"

בהתאם לכך, נפסק כי בית המשפט המחוזי הוא בעל הסמכות הייחודית לפסוק בשאלת ביטולו, תוקפו ואכיפתו של הסכם מכר מקרקעין (ראו ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי פ"ד מה(2) 749 (1991)). זהי ההלכה המחייבת שלא שונתה עד היום, על אף הביקורת המשפטית על אופן חלוקת הסמכויות כפי שאכן הובאה בפסיקה.

מאחר וכאמור, בענייננו עוסקת התובענה בתוקפו ובאכיפתו של הסכם מכר ואינה נוגעת כלל לחזקה ושימוש במקרקעין, אין לסטות מההלכה המחייבת ולא נותר אלא לקבוע כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בה. שיעור הסכומים ומורכבות השאלות נשוא הדיון אינו שיקול בקביעת שאלת הסמכות העניינית שאינה נתונה כלל לשיקול דעת של בית המשפט.