ה"פ 8262-0918 החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - פסקדין

עניינה של החלטה זו בבקשתו של מר רפי קופפר להתיר לו לעיין בכל הנספחים שצורפו לכתב התובענה שהוגש בתיק זה על ידי המשיבה – החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ – ולחלופין בחלק מהנספחים, לפי רשימה שצורפה. הבקשה הוגשה בהתאם לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003. בבקשה נכתב, כי המבקש מנהל תיק בפני ועדת הערר הפועלת לפי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), תשס"ו-2006, וכי הערר שהגיש מעורר שאלות זהות, ומסתמך בין השאר על המרצת הפתיחה שהוגשה בתיק זה.

לאחר חילופי דברים שלא כאן המקום לפרטם, הוברר במהלך הדיון שהתקיים לפניי במעמד הצדדים, כי נותרו במחלוקת 13 נספחים אשר המשיבה מסרבת להתיר את העיון בהם. בהחלטה שניתנה על ידי בסופו של הדיון נקבע, כי על המשיבה להגיש מסמך מפורט בו היא תתאר את עניינו של כל נספח ונספח ותנמק מדוע, לשיטתה, אין להעביר למבקש את הנספח המדובר.

המשיבה הגישה לבית המשפט מסמך כאמור וכן העבירה לעיוני, במעטפה סגורה בהתאם להחלטתי, את הנספחים שבמחלוקת. במסמך אותו הגישה הודיעה המשיבה, כי בשיקול נוסף שנערך על ידה היא הגיעה לכלל מסקנה שניתן להתיר למבקש לעיין ב-3 נספחים מתוך 13 הנספחים שהיו במחלוקת במועד הדיון. אלא שבצד הסכמה זו הוסיפה המשיבה עוד מספר לא מועט של נספחים אשר לטענתה אין להתיר למבקש את העיון בהם. המבקש עותר לכך שבית המשפט לא יתייחס לנספחים הנוספים, יורה על זכותו לעיין בהם, וידון בהחלטתו רק ב-10 הנספחים שנותרו במחלוקת, כפי שסוכם ונקבע בתום הדיון שהתקיים לפניי.

השאלה הראשונה אליה יש להידרש בענייננו, היא שאלת סמכותו של בית משפט זה להיזקק לבקשת המבקש, ולכל הפחות, האם בית משפט זה הוא "הפורום הנאות" לדון בבקשה. לטענת המשיבה, בית משפט זה אינו מוסמך לדון בבקשה ואין זה ראוי שיעשה כן, שכן "מדובר בניסיון של העורר לעקוף את החלטת ועדת הערר" (סעיף 3 לתגובת המשיבה מיום 10.9.13). לטענת המשיבה, המבקש ביקש מוועדת הערר לפניה נדון עררו כי היא תורה למשיבה להעביר לידיו את המסמכים מושא הבקשה שלפניי, וביום 5.3.13 החליטה הוועדה כך:

"העורר יגיש דרישה מפורטת לי(מ)שיבה לקבלת מסמכים. המשיבה תמציא לעורר את המסמכים שביקש, למעט אם תסבור שמסמכים אלה אינם רלוונטים. לא יגיעו הצדדים להסכמה ביניהם בדבר המסמכים הנדרשים הם רשאים לשוב ולפנות אלינו בענין זה".

לטענת המשיבה, "אין מקום לדון בבקשה זו בפני ביהמ"ש הנכבד, כל עוד מתנהל הליך משפטי בפני ועדת הערר אשר נתונות לה הסמכויות לדון ולהכריע בבקשה דנן". מוסיפה המשיבה וטוענת, כי ועדת הערר היא בעלת ידע וניסיון בכל הנוגע להליך המתנהל בפניה, לרבות האם אמנם השאלות המתעוררות בערר זהות לשאלות שעלו בהליך זה.

המבקש דוחה את טענת המשיבה בשאלת הסמכות, ומדגיש כי הוא הגיש את בקשתו מכוח הדינים הכלליים הקבועים בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003. לטענתו, העובדה שהוא הגיש ערר הנדון בפני ועדת הערר הפועלת לפי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), תשס"ו-2006, אינה שוללת את זכותו – כאדם מן השורה – לעיין בתיק הנדון.

אכן, ברמה העקרונית מקובלת עליי טענת המבקש ולפיה העובדה שהוא מנהל הליך לפני ועדת הערר, אינה שוללת ממנו את הזכות לבקש לעיין בתיק הנוכחי מכוח הדינים והעקרונות הכלליים הקבועים בתקנות ובפסיקה שניתנה ביחס אליהם. עניין לנו בשתי סמכויות מקבילות שאינן מוציאות האחת את השנייה. עם זאת סבור אני, כי השיקולים המנחים כל אחת מהערכאות המחליטות אינם בהכרח זהים, והדגשים שכל אחת מהן שמה אינם בהכרח דומים. בעוד שנקודת המוצא והדגש בדיון המתנהל במסגרת הבקשה שלפניי הוא עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, אל מול אינטרסים ושיקולים המנוגדים להם, הרי שדומה כי השיקול המרכזי שצריך להדריך את ועדת הערר הוא שיקול פרטני הנוגע למבקש המתדיין לפניה, ועניינו בשאיפה להעניק למבקש כלים אשר יאפשרו לו למצות את זכויותיו הנטענות ולהוכיח אותן, אל מול אינטרסים ושיקולים המנוגדים להם.

דבריי אלה נאמרים על רקע נימוקי ההתנגדות שמעלה המשיבה, שהם בעיקרם שניים: האחד, החשש בדבר סיכול השבות. והשני, החשש בדבר פגיעה בפרטיות. וכך אומרת המשיבה בעניין סיכול השבות:

"החברה שבה על עמדתה... ומבקשת להדגיש ולחדד כי, במידה והמידע המבוקש ייחשף, רשאי כל מאן דהוא להתחזות ליורש של נספה, תוך שהוא מביא הוכחות – ומציג מסמכים שצורפו, מתאר מסכת עובדתית שעולה מהמסמכים, נוקב בשמות של יורשים, מספרי חשבונות, סכומי הפקדות ויתרות, תנועות בחשבון, כתובות, מציג מידע אודות קרובי משפחה של הנספה, מציג פרטי זיהוי כאלה ואחרים וכו'. מאליו מובן כי חשיפת הפרטים האמורים, עלולה לסכל השבות בכך שעלול לבוא אדם הטוען להיותו יורש, תוך שהוא מציג בפני החברה את כל המסמכים שבידיו ומתאר את העובדות כפי שקרו, ומתאר את הרכב המשפחה של בעל הנכס, וזאת מבלי להיות יורש של בעל הנכס, ומבלי שתהיה לו איזה שהיא זיקה לנכס. מצב דברים זה בעייתי ביותר, ויכול להטעות את החברה בבואה להכריע בבקשות השבה, עד כדי השבת הנכס ליורש הלא נכון. נזכיר כי המדינה הצטרפה לטענה זו (ראה לעיין זה תגובת המדינה מיום 10.9.13).