ה"פ 7801-03-15 גוטסמן נ' תורג'מן ואח' - פסקדין

המרצת הפתיחה דנן הוגשה על ידי המבקש לביטול פסה"ד שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז ביום 15/12/13, נגד 4 משיבים. פסה"ד זה נתן תוקף של פסק דין לפשרה שהושגה בין הצדדים.

בפניי בקשת משיבים 3, 4 (להלן: "המשיבים") למחקם מכתב התביעה. הבקשה לבטול פסק הדין הדין הוגשה בטענה שהוא ניתן בעקבות מצג דברים שקריים של המשיבים 1 ו-2 ומעשה מרמה והונאה שלהם, ולכן פסה"ד חסר תוקף.

התביעה המקורית הוגשה בבית המשפט השלום בנתניה ובו ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת חנה קיציס בתיק אזרחי 9135/06. התביעה התנהלה שם בעקבות הסכם מכר שחתמו המבקש כאן עם המשיבים 1 ו-2 , ועל פי ההסכם הופקדו 15,000$ בידיו הנאמנות של המשיב 3, שייצג את המשיבים 1 ו-2 להבטחת כל התשלומים החלים על המוכר בביצוע תיקונים בדירה שנמכרה. על פי ההסכם שולמה מלוא תמורת המכר למעט 70,000 ₪ שהופקדו בידי המשיב 3 והחזק נמסרה למשיבים 1ו-2 70,000 ₪ שלא הועברו אליו בטענת המשיבים 1 ו-2 לליקויי בניה בדירה.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז – ע"א 60499-06-13, ונחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין על פי היה על המשיבים 1 ו-2 להעביר למבקש את יתרת הפקדון שהופקד בידי המשיבים 3 ו-4 על פירותיו, ועל המבקש היה לתת להם 10,000 ₪ בהמשך טוען המבקש שממכתב משיב 4 מיום 5/1/14 עלה שבמועד פסק הדין במחוזי לא נותרו סכומים בחשבון הנאמנות, והדבר היה ידוע למשיב 1 בעת הדיון במחוזי. מכאן למד המבקש שהמשיבים הונו אותו.

המשיבים 3 ו-4 הגישו בקשה למחיקה על הסף, בטענה להעדר סמכות עניינית כיוון שמדובר בסעד של בטול פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, שנתן תוקף לפשרה שהושגה בין הצדדים לאותו הליך, ומשיבים 3 ו-4 לא היו צד לאותו הליך, ולכן אין כל יריבות בניהם.

בנוסף, בית המשפט המוסמך לדון בתובענה לבטול פסק הדין הוא זה שנתן אותו.

המשיבים מפנים לרע"א 8996/08עזבון המנוח סלימאן נאסר נ' קק"ל בו נקבע שמי שמבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בשל פגם במרכיב ההסכם, רשאי להגיש תובענה חדשה לבית המשפט המוסמך שהוא זה שנתן את פסק הדין. המבקש בתגובתו טוען שמשיבים 3 ו-4 החזיקו ונהלו את כספי הנאמנות ובית המשפט המחוזי קבע שהמבקש זכאי לקבל את מלוא הסכום שהוחזק על ידם כנאמנים על פירותיו. המבקש טוען שפעל על פסק הדין והעביר למשיבים 1 ו-2 10,000 ₪, ואז הסתבר כי משיבים 1 ו-2 הציגו מצג שווא בטענה שהכספים מופקדים בחשבון הנאמנות, אך משיב 3 כתב במכתבו, שלא נותרו כספים ושמשיב 1 ידע זאת ולכן המבקש לא קיבל את הכספים לחשבון הנאמנות.

לטענתו, הבקשה לבטול פסק דין הינה על בסיס עילה הסכמית בגין פגם הקשור להסכם עצמו. אלא שלטענתו פסק הדין אישר הסכם בערכאת הערעור אך הסמכות הייחודית הינה לבית משפט השלום אשר נתן את פסק הדין את נשוא הערעור. המבקש מפנה לת.א 34620-01-10 וינברג נ' ראש ההוצל"פ וע"א 3320/06 וכן ע"א 9344/04 אנגל נ' עידן מערכות, בהם לטענתו נקבע שכאשר פסק דין המאשר הסכם פשרה ניתן על ידי ערכאת הערעור יש להגיש תביעה לביטולו בבית המשפט המוסמך לעסוק בעניין כערכאה דיונית וזהו בית משפט השלום. לטענת חוסר היריבות טוען המבקש שמשיבים 3-4 הם צדדים חיוניים, כי חילוקי הדעות בין המשיבים 1 ו-2 למשיבים 3 ו-4 שהיו באי כוחם, היתה בשאלה בידי מי, כספי הביטחון.

המשיבים 3 ו-4 השיבו שהם לא היו צדדים בהליך של בית משפט מחוזי מרכז ואף לא ייצגו שם את המשיבים 1 ו-2 ולא היו מעורבים בהליך הערעור ובהסדר הפשרה שהושג שם. ולכן קיימת חוסר יריבות ביניהם. גם הסעד המבוקש אינו מופנה כלפיהם כמי שלא היו מעורבים בהליך הערעור, מה עוד שלטענתם 5 חודשים לפני הדיון בבית המשפט מחוזי מרכז ידע המבקש בהמרצת הפתיחה שאין כסף בחשבון הנאמנות.

מטענות הצדדים עולה שהערעור בבית המשפט המחוזי הוגש על ידי המבקש נגד משיבים 1 ו-2- ומשיבים 3 ו-4 לא היו צד להליך, לא ייצגו את המשיבים 1 ו-2 בהליך, ולא היו מעורבים בהסדר הפשרה שנחתם שם בין הצדדים.

הם אמנם ייצגו את המשיבים 1 ו-2 בבית המשפט השלום ואמנם החזיקו בנאמנות בתקופה מסוימת חלק מסכום התמורה בגין מכירת הדירה.

הטענה בהמרצת הפתיחה דנן, היא שהמשיבים 1 ו-2 הונו ושיקרו את המבקש, וכל הקשר של המשיבים 3 ו-4 הינה הטענה שמשיבים 3 ו-4 החזיקו כספים בנאמנות ולאחר חתימת הסכם השפרה הסתבר למבקש, שלא נותרו כספים בהסכם הנאמנות. אין טענה שהמשיבים 3 ו-4 בשלב כלשהו טענו שיש כסף בחשבון, ו/או שהציגו מצג שיקרי בפני המבקש.