ה"פ 7700-03-16 קנדקו בע"מ נ' אבן פז ואח' - פסקדין

התובענה בתיק זה מתייחסת לנכס מקרקעין ברח' קיבוץ גלויות 23 חדרה (גוש 7727 חלקה 53 תת חלקה 1, להלן: "הנכס").

המבקשת, קנדקו בע"מ (להלן: "המבקשת"), הגישה בשעתו תביעה כספית כנגד המשיבים 1-5 (במסגרת ת"א 461/03 בבית המשפט המחוזי חיפה, להלן: "התיק הקודם"). ביום 1.7.2015 ניתן פסק דין בתיק הקודם וביום 17.9.2015 ניתנה פסיקתא משלימה (להלן: "פסק הדין"), אשר מכוחה על המשיבים 1-5 לשלם למבקשת סכומים כסף כפי שמפורט בפסיקתא. חיובו של כל אחד שונה.

באוקטובר 2015, המבקשת פתחה בהליכי הוצאה לפועל בתל-אביב כנגד המשיבים 1-5.

במסגרת המרצת הפתיחה בתיק זה, אשר הוגשה ביום 3.3.2016, טוענת המבקשת כי למשיבים 1-5 או מי מהם, זכויות בנכס, מכח צווי ירושה או צווי קיום צוואה בהתייחס לשני העזבונות - המשיבים 6 ו-7, וכי המשיבים 1-5 נמנעים בכוונה מלרשום את הזכויות שלהם בנכס על שמם, במטרה לחמוק מהליכי הוצל"פ למימוש הנכס.

בהמרצת הפתיחה, אם כך, מתבקש סעד הצהרתי לגבי זכויות המשיבים 1-5, או חלקם, בנכס – ולאחר צו הצהרתי שכזה, צו עיקול לטובת המבקשת.

עוד יוער כי מהנסח של לשכת רישום המקרקעין לגבי הנכס עולה כי נכון ליום 22.2.2016 – הזכויות בנכס רשומות בחלקן על שמה של המנוחה טובה אבן פז ז"ל (אשר עיזבונה הינו המשיב 6), בחלקן על שמו של המנוח אברהם אבן פז ז"ל (ועיזבונו הוא המשיב 7), ובחלקן (3/16) על שם המשיב 5.

בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, ביום 3.3.2016, הוגשה גם בקשה למתן צו מניעה זמני ו/או צו עיקול זמני לגבי הנכס. עת הוגשה הבקשה ניתן צו ארעי זמני במעמד צד אחד, וביום 13.3.2016 התקיים דיון במעמד שני הצדדים.

במהלך הדיון נטען בשם המשיבה 1 כי אכן היו אמורות להיות לה זכויות בנכס, אלא שהיא מכרה את זכויותיה לבת שלה ולחתנה ביום 18.1.2016 (אחרי מתן פסק הדין אך עובר לפתיחת ההליך דכאן), ואף הועלו הסברים נטענים לגבי אותו מכר.

בשם המשיבות 2-4 נטען כי יתכן ואמורות להיות לכן זכויות בנכס – אלא שהן עושות מאמצים לפרוע את חובן מכח פסק הדין, כי כספים רבים כבר שולמו על חשבון החוב, כי עוקלו לגבי כל אחת מהן זכויות אצל צדדים שלישיים בסכומים הגבוהים בהרבה מיתרת חובן מכח פסק הדין, ולכן – אין כל תכלית בניהול ההליך לגביהן.

המשיב 5 טען כי יש למחוק את ההליך גם כלפיו, הואיל וסילק את כל חובו מכח פסק הדין לפני פתיחת ההליך.

המשיבים 6 ו-7, העזבונות אשר על שמם רשומות עיקר הזכויות בנכס – לא היו מיוצגים וטרם אדע מהי עמדתם ומי מייצג את האינטרסים שלהם.

המשיבים יחדיו – העלו טיעונם נוספים לגבי מהות ההליך, הליכי ההוצל"פ המקבילים ועוד.

לאחר הדיון ניתנה החלטה לגבי צו מניעה זמני עד מתן החלטה אחרת, אשר ימנע עשיית כל דיספיזיציה לגבי הנכס – בכפוף לחתימתו של מנהל המבקשת על ערבות אישית, בכפוף להפקדת 20,000 ₪ להבטחת תנאים אשר פורטו בהחלטה מיום 14.3.2016 ובכפוף לאפשרות לקיים דיון נוסף בגורל הנכס לאחר 60 יום, לכשיתברר נתונים נוספים.

ביום 17.3.2016 ביקשה המבקשת למחוק את ההליך כלפי המשיב 5, ונימקה שלאחר בירור היא מצאה כי הוא אכן פרע את כל חובו מכח פסק הדין. המבקשת עתרה לחייב את המשיב 5 בהוצאותיה, למרות בקשתה למחיקת ההליך כנגדו, בשל שלשיטתה היה מקום להגשת ההליך מלכתחילה. המשיב 5 בתשובתו מסכים לדחיית ההליך כנגדו, אך עותר להשתת הוצאותיו על שכם המבקשת שכן לטענתו הוא הפקיד בנאמנות את כל סכום פסק הדין לאחר שניתן, המתין עד אשר תתברר בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי לאחר שנדחתה בקשת עיכוב הביצוע - פנה בדברים לב"כ המבקשת לגבי הסדרת החוב. הוא אף מצרף לתשובתו מסמכים לגבי המגעים בין הצדדים לגבי התשלומים וקיזוזים אפשריים – אשר נמשכו עד יומיים לפני פתיחת ההליך שבפני.

ביום 24.3.2016 הגישה המבקשת בקשה למחיקת ההליך גם כלפי המשיבות 3 ו-4, אשר פרעו אף הן את חובן מכח פסק הדין, וביקשה – שוב – להטיל את הוצאותיה על משיבות אלו, באשר לטענתה משיבות אלו פרעו את החוב רק לאחר הדיון ביום 13.3.2016 ורק עקב נקיטת ההליכים בהמרצת הפתיחה. בתשובתן של המשיבות 3-4 הן חוזרות על עמדתן לפיה לא היה מקום לנקוט בהליך של "המרצת פתיחה" בנסיבות המקרה, ולא אשוב על מכלול הטענות.