ה"פ 7471-06-15 גנאמה נ' פאעור ואח'

המדובר בעתירה לסעד הצהרתי לפיו:

• המבקשת אינה חייבת למשיבה 2 - משטרת ישראל (להלן: "משטרת ישראל"), ולמשיבה 3 - חב' דרך ארץ היווייז (1997) בע"מ – כביש 6 (להלן: "דרך ארץ"), שתיהן יכונו להלן: "המשיבות"), בגין קנסות ו/או דוחות ו/או עבירות שנרשמו לחובת המבקשת בגין רכב מסוג מאזדה 626 מ.ר 9173168 (להלן: "הרכב") החל מיום 13.4.14.

• כי המשיב 1 (להלן: "המשיב"), אשר רכש את הרכב מהמבקשת במועד הנ"ל, הוא האחראי לקנסות/דוחות/עבירות התנועה הנ"ל.

לטענת המבקשת, עד ליום 13.4.14 היא הייתה הבעלים של הרכב, כאשר במועד זה, פנה בעלה של המבקשת למגרש מכוניות בכפר שעב שבבעלות המשיב. במגרש מכוניות המשיב ביצע בעלה של המבקשת עסקת חליפין במסגרתה מסר את הרכב נשוא התובענה למשיב וקיבל במקומו רכב מסוג מזדה מ.ר 1762959 אשר נרשם על שם בעלה של המבקשת ביום 16.4.14 (אישור רישום שינוי בעלות ע"ש בעל המבקשת מיום 16.4.14 צורף כנספח א' להמרצה). בעל המבקשת פנה אינספור פעמים למשיב על מנת לברר האם הועברה הבעלות ברכב משמה של המבקשת, אך המשיב הבטיח כי שינוי הבעלות ברכב יבוצע כשימצא רוכש, וכי אין לדאוג והוא אחראי לכך. בחודש 07/14 קיבלה המבקשת דרישת תשלום מדרך ארץ עבור נסיעות בכביש 6 שמעולם לא ביצעה. בעלה של המבקשת פנה למשיב טלפונית וביקש כי יטפל בעניין החוב לדרך ארץ. בסמוך לכך, קיבלה המבקשת הודעת קנס ממשטרת ישראל, בגין עבירה של נהיגה במהירות של (במקום ). המבקשת נבהלה, שכן לטענתה זו פעם ראשונה שקיבלה הודעה כזו, והחליטה לשלם את הקנס בתקווה שמדובר במקרה חד פעמי. בעל המבקשת פנה שוב למשיב, אשר איים אליו והודיע לו חד משמעית שהוא אינו אחראי לכלום, וביקש שלא יתקשר אליו שוב. זמן מה לאחר מכן, קיבלה המבקשת, הודעת קנס חמורה ממשטרת ישראל, בגין עבירה שבוצעה ביום 26.8.14. לאחר שבעל המבקשת הרגיש חסר אונים, וכאמצעי לחץ על המשיב, הוא פנה למשרד הרישוי, והודיע על השבתת הרכב; ביום 278.14, קיבלה המבקשת מכתב מב"כ המשיב, בו פורטה עסקת החליפין שבוצעה, ודרישה לשיפוי בגין כל נזק שייגרם למשיב עקב השבתת הרכב, וזאת מבלי להתייחס כלל לעבירות שבוצעו ברכב ע"י המשיב.

לאור האמור עותרת המבקשת להצהיר כי האחריות לכל מעשה ו/או חוב ו/או קנס בגין השימוש ברכב לאחר יום 13.4.14 יחולו על המשיב?; לחייב את המשיב להשיב למבקשת את סכום הקנס ששילמה המבקשת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; לחייב את המשיבות להמיר את החיובים או הקנסות משם המבקשת על שמו של המשיב.

המשיב מודה כי ביצע עסקת חליפין עם בעלה של המבקשת ביום 13.4.14 במסגרתה רכש את רכב המבקשת ומסר תמורתו רכב אחר מסוג מזדה מ.ר 1762959 אשר נרשם על שם בעל המבקשת ביום 16.4.14. ביום 15.4.14 מכר המשיב את רכב המבקשת למר שחאדה סאאר מכפר שעב, אך כאשר פנה למשרד הרישוי לבצע הליך העברת בעלות, לא הצליח לבצעו בשל עיקול שרבץ על הרכב. המשיב החתים את שחאדה על הצהרה לפיה החל מיום 154.14 משעה 15:30 ואילך, הוא האחראי היחידי לרכב הן בגין קנסות והן לגבי תשלומים בגין שימוש בכביש אגרה ו/או בגין כל נזק שייגרם לכל אדם שהוא. למשיב אין כל קשר לדוחות ו/או לעבירות הנטענות (המוכחשות). הרכב לא היה בשימושו ו/או בחזקתו ו/או בבעלותו של המשיב בזמן ביצוע העבירות הנטענות. המשיב נדהם לגלות כי המבקשת הודיעה לרשות הרישוי על השבתת הרכב לצרכי פירוק וכן הורדתו מהכביש. בשל מעשיה של המבקשת, שלח המשיב באמצעות ב"כ דרישה לביטול הפעולה שעשתה המבקשת במשרד הרישוי, ולהמצאת אישור על כך ו/או לשלם לו סך של 15,000 ₪ שהינו המחיר שבו נמכר הרכב לשחאדה. לאור האמור, עותר המשיב לדחיית התביעה נגדו.